עד שיילכו

אפס הוא מי שהתנתק מהחובה לשרת מדינה וציבור ועבר לשרת רודן וכהניסט.

Starmer's letter to Palestinian president Abbas about the recognition of a Palestinian state

היכן שאומנים אחרים מתקרנפים - דנה אומרת באומץ בדיוק מה היא חושבת: "כבר זמן, עקבתי אחרי ערוץ 14. זה בעיני ערוץ הסתה. זה ערוץ קיצוני. הייתי מקווה שיום אחד יקום בית המשפט ויפסול את הערוץ הזה". לשאלה אם נפגעה שקטעו את הדלקת המשואה שלה בערוץ השיבה: "לא. הייתה לי הרגשה. לא הייתי

המדינות המערביות מזהות מציאות פוליטית ברורה – מדינה פלסטינית קיימת, ומבינות את הצורך להפעיל לחץ מנע על הפאשיזם הישראלי. ובישראל? כל האופוזיציה, במקום לתמוך במהלך כזה או לפחות להבין את המשמעות האסטרטגית שלו, יוצאת נגדם – בושה וחרפה.

ההכרזה של קנדה, בריטניה ואוסטרליה היא מים קרים לנפש עייפה – לכל אוהב אדם בעולם בכלל, ובישראל ובפלסטין בפרט. נצטרך להיאבק ביודו-פאשיסטים ובאיסלאם הרדיקלי, אך בגיבוי בינלאומי, בשם אדון השלום, אהבת האדם והתקווה – נבנה עתיד פורח.

אני מקווה שהוא לא מתכנן להפציץ את הקהילה הבינלאומית

ההישג היחיד של נתניהו מהנאום הזה: הוא מנהיג שהותר לו לשאת נאום מול מליאת האו״ם למרות שיש נגדו צו מעצר בינלאומי ע״י בית הדין בהאג בגין ביצוע פשעי מלחמה. סלובודן מילושביץ׳ עם עננה של פשעי מלחמה אכן נאם באו״ם אך לפני שהוגש נגדו כתב אישום בשנת 1999. Netanyahu’s only achievement

העיתונים באירופה הבוקר. עוד מישהו רוצה לספר לי שהמשט נכשל?

שחרור החטופים הוא הישג אנושי אדיר, אבל בלי פתרון מדיני, בלי רשות פלסטינית חזקה ובלי פירוק שלטון חמאס – זו עסקה שטובה לחמאס, לממשלה, ולכותרות – לא לעתיד. שלום אמיתי לא נבנה בעסקאות נקודתיות, אלא באומץ מדיני.

יש בעזה 20,000 חמושים. מי באמת מאמין ש״ועדת השלום של טראמפ״ תפרק אותם? הפתרון היחיד הוא שלטון פלסטיני אלטרנטיבי. אבל ביבי, כמו תמיד, מעדיף את חמאס – כדי להמשיך לשלהב את הסכסוך ולהציל את עצמו פוליטית.

חמאס דרש שנתיים לסיים את המלחמה תמורת כל החטופים. סוף סוף, אחרי שנתיים של הרס, ביבי נכנע – בלחץ טראמפ ובשנת בחירות – למרות התנגדות הימין הפאשיסטי.

שחרור החטופים הוא צעד מוסרי מתבקש — אבל אם הוא מסתיים בהותרת חמאס בשלטון, זו לא סיום מלחמה אלא דחייתה. בלי רפורמה אזרחית בעזה ובלי תהליך מדיני – אנחנו רק מחזקים את מי שהביא עלינו את האסון. ביבי והימין מסרבים להבין: הדרך היחידה לנצח את חמאס היא לבנות תקווה פלסטינית אמיתית.

שוב מחלקים לחמאס נשימה, לביבי זמן, ולנו אשליה. שוב חטופים חוזרים, אבל מציאות נשארת בשבי. כי כל עוד חמאס שולט, וכל עוד ישראל מסרבת לשלטון פלסטיני אזרחי, אין שלום – רק הפסקת אש בין סבבי דם. הניצחון האמיתי יהיה כשאהבת האדם תגבר על פוליטיקת הפחד.

בשם ה׳, בשם החיים, בשם האדם – שחרור חטופים הוא מצווה. אבל השארת חמאס על כנו היא חטא. עם שלא בונה שלום כשהוא יכול – ימצא את עצמו שוב בדם ובאבל. הניצחון האמיתי לא יהיה בנשק, אלא באומץ לבחור באור, בחיים, ובתקווה לשני עמים תחת שמיים אחדים.

שחרור החטופים זה טוב, זה צודק, זה קדוש. אבל להשאיר את חמאס בשלטון זה לשים פלסטר על פצע מדמם. בלי רשות פלסטינית חזקה, בלי פתרון אמיתי – נחזור שוב לאותו מעגל של דם. שלום זה לא חולשה. זה האומץ הכי גדול שיש.

שחרור החטופים הוא הישג מוסרי – אבל אם הוא נעשה תוך השארת חמאס בשלטון, זו לא עסקה היסטורית אלא החמצה היסטורית. בלי שלטון פלסטיני אזרחי, בלי חזון מדיני, ישראל רק קונה שקט מדומה במחיר עתיד אמיתי. ביבי מציל את שלטונו, לא את ביטחון אזרחיו. שלום הוא לא פרס – הוא תנאי הקיום שלנו כאן.

שחרור החטופים הוא רגע של תקווה אנושית, אבל אסור לטשטש את האמת: עסקה בלי שינוי אסטרטגי – בלי סיום המלחמה, בלי חיסול חמאס באמצעות בלי מעבר לשלטון פלסטיני אחראי בדרך להסדר מדיני – היא רק חמצן זמני לממשלה כושלת ולחמאס מתאושש. ישראל צריכה שלום, לא עוד סבב.

שחרור החטופים הוא חובה מוסרית. אבל עסקה שמשאירה את חמאס בשלטון? זה כמו לתת חמצן למי שמצית את האש – לביבי ולחמאס גם יחד. שלום אמיתי לא נבנה בפצצות ובסבבים; הוא נבנה באומץ לפתרון אמיתי.

האשטג התחלנו: פגישה ראשונה של ועדת הטכנוקרטים לניהול עזה בקהיר