כל יום הליכה הוא ווק אוף שיים חדש: לא מקולח ולא מגולח, עם אותם בגדים מאתמול, מקווה לא להתקל באף אחד שמכיר, ומפתח רצון להתמסד בקרוב ביישוב אחד ולא להעביר כל לילה בכפר אחר. טרק אוף שיים

בזמן שכולם מסתובבים עם טי שירט מנדפת, אחד הישראלים במסלול מתעקש ללבוש רק חולצות מנדפות מכופתרות. כנראה מאמין בגישת "התלבש לטרק שאתה רוצה לעשות, לא לטרק שאתה עושה כרגע". הקידום בדרך, מוזמן בינתיים לתלות את עצמך בעזרת עניבה מנדפת

לשחרר את הפורטר בסוף הטרק זו סיטואציה לא נעימה, אז לקחנו אותו למקום ציבורי (שלא יעשה סצנה) ואמרנו לו שזה לא הוא אלא אנחנו, שהוא אחלה ומאוד נהנינו אבל פשוט לא מתאים לנו להמשיך לצעוד בשלב הזה בחופשה. אחרי שבוע שמענו שראו אותו בהרים עם תיק של מישהו אחר, בטח מנסה לגרום לנו לקנא

כל הסיטואציה של לשכב בתחתונים מרוח בשמן על מיטת מסאז' ולקבל עיסוי מבחורה מקומית שבקושי מדברת אנגלית מוזרה מספיק גם ככה לכל המעורבים, אפילו בלי שאזהיר אותה מראש שלא תתאהב בי

שני ההישגים הגדולים של הטרק הם ההעפלה המוצלחת לפסגה אחרי טיפוס מפרך תוך התגברות על הקושי הפיזי והמנטלי, והיכולת לא רק למלא בהצלחה בתשחץ את ההגדרה "בהמה טיבטית" אלא גם לדעת איזה טעם יש לה בתוך המבורגר

אני לפני שבועיים, על פסגת הר בנפאל: אעבוד פחות שעות, אוכל בריא יותר, אהיה רגוע יותר. החיים מדהימים, חייבים לנצל כל רגע! אני הערב, אחרי 11 שעות במשרד: אוכל בייגלה לארוחת ערב ומתעצבן שאף אחד לא עושה את העבודה שלו כמו שצריך והכל עליי ולמה בכלל חזרתי לארץ?? החיים בזבל, שייגמרו כבר!

דברים שיוצא לי לכתוב מאז שאני מנהל פרוייקטים, בסדר כמותי יורד: מיילים > סיכומי ישיבות > התנצלויות על הברזות מתוכניות שנקבעו בגלל עומס בעבודה > מכתבי התפטרות > מכתבי התאבדות > שורות קוד

ביקשתי חופש מהעבודה בשביל לטוס לאמסטרדם, אז ביקשו שאעצור בחזור באיטליה לרצף ישיבות. אני חייב קצת מנוחה מהעבודה או שזה ייגמר בהתקף לב, וגם אז המנכ"ל יארגן אינטגרציה בבית החולים בו אאושפז כי חבל על כל הזמן שמתבזבז כשאני סתם שוכב לי שם במיטה ומתאושש

קצת לפני שהסירנה הערמומית אמסטרדם מפתה ומשחיתה סופית את נפשותינו עם שפע הסמים הקלים, דוכני האוכל, מבצעי הקניות, הבחורות היפהפיות ואווירת החופש המשכר שלה, זרקנו הכל למזוודה ומיהרנו לסכיפהול, משאירים מאחורינו שובל של שמרפפים והחלסלך

ביקור בחנות גבינות באמסטרדם מצריך ניצול של כל יכולות המשחק, כולל פרצופים מתלבטים ובחינה מדוקדקת של תוויות, על מנת שייראה כאילו באמת שוקלים לקנות לפני שטועמים מכל היצע הדוגמיות האקזוטיות בחנות ויוצאים בידיים ריקות לחנות הבאה

שני יורו זה מחיר די יקר לעוגיית שוקולד, טעימה ככל שתהיה, לכן כדי להפיק את המירב מהרכישה ממליץ לחכות עד שכל בני המשפחה יסיימו לאכול ולהתמוגג מעוגיות הואן-שטאפל שנקנו עבורם באמסטרדם לפני שמכריזים שבעוד חצי שעה בערך הן יתחילו להשפיע

בשנת 2018 טסתי 16 פעמים. בחודשיים הראשונים של 2019 עליתי כבר על 6 טיסות. מסתבר שלמרות מה שכל הקולגות חושבים, אני לא הולך למות צעיר מהתקף לב אלא דווקא מקרישי דם מישיבה ממושכת במטוס

מי מתכנן את אפליקציית תצוגת המסלול של חברות התעופה, ולמה לכל הרוחות הוא חושב שאם לא אצליח להבין איפה אנחנו מעל אירופה על סמך פריז, ברלין, רומא, אמסטרדם ומדריד, להוסיף עוד נקודה עבור העיר הפינית רובניימי יעזור?

קורס הגרמנית שלקחתי השתלם ונותן לי היום את היכולת לשבת במסעדה מקומית, לזהות בתפריט את המילים לעוף, גבינה וירקות, ולהגיד למלצר בגרמנית רצוצה "אני לא מדבר גרמנית. אנגלית?"

הסדנה המקצועית נערכה בעיירה גרמנית קטנה וציורית מוקפת יערות, ובה כנסיות גבוהות צריח, בתי חווה עם טרקטור שחונה ליד אסם, ובתים דו-קומתיים עם חלונות צרים ועליות גג. אי אפשר שלא להתפעל משפע המקומות להתחבא בהם שנים במהלך מלחמה

כשהעלו בלופטהנזה את נוסעי מחלקת העסקים לא עליתי, מפני שלא טסתי במחלקת עסקים. כשהעלו נוסעים עם מוגבלויות לא עליתי, מפני שאין לי מוגבלות. כשהעלו נוסעים עם ילדים קטנים לא עליתי, מפני שלא טסתי עם ילדים קטנים. ואז כשהעלו אותי - כבר לא נשאר לי מקום למזוודה בתאי האחסון העיליים

המנכ"ל מנצל קונקשן ארוך בברלין ומתחקר אם אני יודע על עובדים שמתראיינים במקומות אחרים. שמרתי על דיסקרטיות ולא הסגרתי את אלה שכן, למרות שאם כבר לשרוף מישהו על בסיס שמי אז בגרמניה

בבידוק הקפדני של אל על בשדה"ת שונפלד יש 2 מסלולים: התור האיטי עם החיפוש הידני, או התור המהיר בו אמנם סופגים מנת קרינה מהסורק המשוכלל אבל אז אפשר לנצל את הזמן שנחסך כדי להיות מופנה בכל זאת לחיפוש הידני