Slams won by players born 1989-2000: Women, 30 - Kvitova x2, Azarenka x2, Muguruza x2, Ostapenko x1, Stephens x1, Wozniacki x1, Halep x2, Osaka x4, Barty x3, Andreescu x1, Kenin x1, Krejcikova x2, Rybakina x2, Sabalenka x4, Vondrousova x1, Keys x1 Men, 2 - Thiem x1, Medvedev x1

מה שלא יהיה, תוצאת הגמר מחר תהיה היסטורית. המילה הזאת, "היסטורית", נזרקת כמובן הלוך ושוב כמעט בכל כתבה על אירועים ספורטיביים בנאליים. הספורטאי הראשון שקלע כך וכך נקודות בעודו לובש גופיה בצבע סגול חציל עד הדקה השלושים ושלוש בעיר שיש בה מעל ארבע מאות המבורגריות וכו'. ובכל זאת נדמה

שני חיזרים

כשנובאק ג'וקוביץ' זכה לראשונה באליפות אוסטרליה, קרליטוס אלקרז הקטנצ'יק עוד לא חגג את יום הולדתו ה-5. דמיינו לעצמכם: מן גיל כזה שכמעט אין ממנו זכרונות. הווה מוחלט, נטול עבר ועתיד. גם אם קרלוס אלקרז סניור הניח את קרלוס אלקרז ג'וניור מול המסך כדי שיספוג קצת קולטורה, הרגע הזה התנדף

מחשבה שהייתה לי בעקבות כל דיוני הספורטאי/ת הישראלי/ת הגדול אי פעם. שם אחד בולט שנעדר מהדיון הוא של שחר פאר. שחר שהייתה במשך שנים בטופ 20 בענף פופולרי כל כך כמו טניס, עם שני רבעי גראנד סלאם, הישג שיא לפדרציה, ובתקופה שבה טניס הנשים היה עמוס בכוכבות.

אני מבין שכשאני רואה את רשימת השמות הזאת אני אמור לחשוב "וואו, זה היה מזמן". אבל האמת היא שאני רואה את רשימת השמות הזאת והיא נראית לי הגיונית ועכשווית ואני לא מוכן להכיר בכך שעברו 20 שנים.