יש משהו שלא נותן לי מנוח. בשבוע האחרון נפלו 10 חיילי צה"ל במלחמה. עשר משפחות התרסקו והכאב מפלח את הלב. התחושה שלי שזה עובר מעלינו, שהתרגלנו, שאנחנו לא עוצרים אפילו לשנייה כדי לכבד אותם. זה הטריף אותי אז מסקרנות הלכתי לבדוק. רה"מ ושר הבטחון לא הזכירו במילה אף אחד מהגיבורים

לא מבין איך זה לא קרה עדיין.

הפעם האחרונה שנתניהו התייחס כאן לחלל צה"ל היתה ב25.6, כשהגיע לנחם את אורן סמדג'ה. מאז נפלו 39 חיילים בקרבות, ובחשבונו של נתניהו דממה. הוא צייץ המון - ברכות למדליסטים, געגועים לרבי מלובביץ', תנחומים לדרעי, הרבה מסרים מדיניים והרבה אזכורים לרעייתו. מתי מתעורר הדף? כשיש קרדיט לקצור

סיפור הטקס חייב להיגמר בפשרה. כמו ברפורמה גם כאן האופציה הלא מושלמת, אבל הטובה ביותר היא הצעת הנשיא. בחייאת ראבאק תתעשתו כולם ושיהיה טקס אחד. איך אמר לי פעם איזה רב - הבית נחרב על פרינציפים

אני דווקא בעד. כל מי שתומך בעמדה הזו של הח"כ הנכבד שפשוט לא יפנה לבית המשפט ואם יש לו בעיות משפטיות שפשוט יפנה אחר כך למר מילביצקי שיפתור אותן. בעיניי פתרון מצוין.

כל היממה האחרונה היא כאב מפלח שבקושי משאיר אוויר לנשימה והדבר האחרון שמגיע לאזרחי ישראל וילדי ישראל אחרי השנה האחרונה זאת השבתת המשק. זאת החלטה מופקרת, ספק חוקית שנותנת לאויבים שלנו הישג משמעותי ברגע שברירי במיוחד.

את החמאס צריך להשמיד. את מי שהרגו חטופים וכל מי שהיה מעורב בשמירה עליהם צריך לחסל. המחיר שיגבה מעזה צריך להיות כזה שדם של ישראלי יהיה כל כך יקר, שהאויב יזיע בלילות רק מהמחשבה לתקוף. זאת התגובה הנורמלית של מדינה שמעוללים דברים כאלה לבניה ולבנותיה. זה מה שחייבים לעשות כדי לשרוד.

תקראו את דורון. מה שהוא כותב נכון לא רק למשפחות השכולות, זה נכון לגביי כל לוחם במלחמה הארורה הזאת. זה צריך להיות נכון גם לגביי כל אחת ואחד מאיתנו.

אחד הלקחים החשובים ביותר שמהם צריך לבנות את התיקון, הוא להקשיב הרבה יותר לדרגי השטח והרבה פחות למסיבות עיתונאים.

הפרסום הזה הקפיץ לי משהו אישי בהקשר הזה. זה עניין באמת שולי בהתחשב בגודל השעה ובכאב לב העצום שאנחנו מנסים לחיות בתוכו, אבל זה כן מגלם עניין שיש לו משמעות בהקשר הרחב יותר בעיניי. אתמול קיבלנו דחייה ממשרד האוצר על בקשת פיצויים של אישתי כעצמאית על חודש אוקטובר. כן אוקטובר ההוא שבו

לא יעזור כלום. זה מה שקורה לאנשים שנשארים בתפקיד ציבורי נבחר יותר מידי שנים. מנהיגות, ובייחוד מנהיגות נבחרת בגיל מבוגר זקוקה לתחלופה של דור חדש. זה נכון בכל תפקיד ציבורי, בכל רמה ובכל מקום.

כמעט שנה מתחילת המלחמה. ראש הממשלה של מדינת ישראל צריך לבקר בחשאיות בבקעת הירדן וסינאוור בינתיים שולח ברכות לחברים שלו. כל יום שהממשלה הזאת מכהנת זאת פגיעה קשה בבטחון הלאומי שלנו. העיקר שיש כובעים.

ביקשתי מהיועמ"שית לגרום לילדים ללכת לישון והיא סירבה. חייבים רפורמה משפטית!

מבלי לפגוע כמובן בכבוד האלוף לשעבר, את "תוכנית איילנד" ידע להציע ולדקלם כל חייל שדרך בעזה יותר משעתיים במלחמה הזאת. וגם זה לא קשור לבכירי צה"ל. זאת החלטה מדינית של מי שמנהל את המלחמה. זה היה המצב דה פקטו בחודשיים הראשונים של התמרון הצבאי ברצועה עד שהקבינט עצר אותנו.

בתהליך התיקון והשיקום שאנחנו חייבים לעבור, למשטרת ישראל והפרקליטות יש מקום גבוה מאוד ברשימה. חוץ מזה אביר הוא לוחם על! המאבק שלו הוא של כולנו. תהיו 💙Abir Kara אביר קארה !!!!

איוולת חסרת תקדים. מחדל הצפון שנמשך מאז ה 7.10 הוא הפגיעה הבטחונית החמורה ביותר לבטחון הלאומי שלנו מאז קום המדינה. שנה שלמה ממשלת הרפיסות הלאומית נכנעת לחיזבאללה שכבש דה פקטו את חבל הארץ הצפוני של ישראל, ועכשיו הם מקיימים דיון להכניס את הצפון למטרות המלחמה.

אזהרת טקסט ארוך. מיועד רק למי שמוכן לצאת לרגע משיח הפוזיציה המאוס. אני רוצה לדבר על אחת הסיבות המרכזיות שאנחנו נמצאים במצב הזה כמעט שנה למלחמה, וזאת הסיבה הכי משפיעה והכי פחות מדוברת. אין בצמרת הבטחונית מדינית של ישראל אף אדם שמבין את חייהם של הישראלים בשנה האחרונה, מהסיבה

המאמר הכי חשוב שתקראו היום. ואולי בכלל. שם נמצא התיקון למדינה ואזרחיה. התיקון המהותי, החברתי, המנטלי והנפשי. רק שם תמונה התקווה.