אפתיה אני יכול לכתוב על אפתיה לא רק ספר אחד, אולי אפילו סדרת ספרים. ביקרתי שם. חוויתי אותה לעומק במשך שנה שלמה מחיי. שנה שלמה של אדישות, קהות חושים, בלימה של המציאות והרמת ידיים. ציפה חסרת כיוון על נהר החיים, מניח לגליו לשאת אותי לאן שיבחר ולא מכיר בשום תחנה בדרך, לא לכאן ולא

לזקק יכולת אישית כמתכון להצלחה הצלחה הופכת דבר פשוט כשמצליחים. מי שהצליח פעם אחת בחייו יודע להודות שניסה שוב. מי שהצליח בפעם השניה כבר בנה מסלול. זה לא אומר שהוא לא הפסיד בשלישית, זה אומר שההפסד בשלישית לא שבר אותו כי הצלחה הופכת לשריר כשמפענחים אותה. כמו תדר חשיבתי. כולם

אני כותב את זה את בלשון עבר: המשטר באירן נפל.

אבל ביקרתי בתחנת החיים הזו כמה פעמים. הפגישה הראשונה היתה סבי. לאחר מכן חבר שהתאבד. ארבעה חברים בתקופת הצבא, בת דודי שנרצחה באירוע שטלטל את המדינה, רצח רבין, חבר שנפטר מהמחלה, דוד שהתאבד, מיזם שהתרסק, והאבל הכבד מכל, גירושי. אני חושב שמאבלות על אדם קרוב שנפטר נרפאים מהר יותר

פחד אם יש משהו שהקפיץ לי את החיים קדימה, זו היתה ההבנה מהו פחד. זה היה כמו פעמון בראש. גונג של נפילת אסימון. זה קרה לי בגיל 27 אחרי התרסקות כלכלית מפוארת שגרמה לי להשתבלבל לכמה שבועות מבוהל מהכאוס שיצרתי לחיי, מפחד לנוע צעד נוסף שלא אעצים את האירוע. ואז זה בא באיזה ערב של בהייה

Can you see both figures

תשוקה תשוקה זו אנרגיה נמוכה כמו כל אקטיבציה כימית. סקס, סמים, אוכל, קניות, חשקים, ואפילו יצירה ויזמות, כי כל אלו עוסקים בחומר של הקיום. אין תשוקה בהתבוננות פנימה. תשוקה היא חיצונית. אנחנו לעולם חושקים במה שאנו רואים. תשוקה מניעה תחומים עצומים של פעילות אנושית, כולל כלכלה.

כעס רק לכתוב את שלוש האותיות האלו מעלה בי תהיות כמה שנים של כעס נכלאו בי. כמה קשה היה להמיס אותו. איזה רע זה לכעוס. כמה שנים בזבזתי בזעם. הדרך המהירה ביותר לשבור אדם היא לתקן אותו כל הזמן, אפילו על הדברים הקטנים ביותר. ייתכן שההורה או הבן זוג חושב שהוא רק מנסה לעזור, אבל תיקון

גאווה גאווה היא רמת תודעה שאליה שואף רוב המין האנושי כיום. אנשים חשים חיוביים כאשר הם מגיעים לרמה זו, בניגוד לשדות האנרגיה הנמוכים יותר. העלייה בערך העצמי היא משחה המרפאת את כל הכאב שנחווה ברמות התודעה הנמוכות. גאווה נראית טוב ויודעת זאת. היא צועדת זקופה במצעד החיים. הגאווה

כשכתבתי בשנת 2012 שנתניהו בוגד אמרתם לי ככה לא מדברים על ראש ממשלה. כשכתבתי תקנו ביטקויין ב2013 אמרו לי שלא יגיע אפילו ל$100 ובאותה שנה הגיע ל$1000 כשכתבתי על DOGE יום אחרי שיצא שיגיע לחצי דולר אמרו לי הזוי. כשכתבתי בינואר 2020 שיהיו סגרים כלל עולמיים במרץ אמרו לי סייקו.

אין שום דבר שמשתווה לבניית מיזם חדש. זו התרגשות עבורי ברמה של ערב על Grand Cru Burgundy & Rhône אדום, ואישה שחושקת בי עד לצחקוקי מבוכה ובלבול. פרפרים. 🦋

פוסט טראומה זה לא רק של חיילים. נכנסתי היום לאיזה גוגל דרייב משני שלא ביקרתי בו שנים רבות. גללתי בין הקבצים נזכר בפרוייקטים, וצפיתי בתמונות עבר. לרגע נעצרתי על איזה קובץ שהיה נראה לי מוזר, פתחתי אותו והוכתי בתדהמה. 218 עמודים של ספר בשם: “לעקור את הלב”, שכתבתי במשך שלושה שבועות

ניטרליות איזו רמת תודעה נפלאה זו הניטרליות. כיף לשהות בה. כמה שהיא משחררת. בניטרליות האנרגיה נעשית חיובית מאוד משום שהיא מאופיינת בשחרור מהעמדתיות הנוקשה שמאפיינת רמות נמוכות יותר של תודעה. אפילו אומץ מתגמד מול ניטרליות כי אומץ נוקשה ודורש כחוטב עצים בעוד הניטרליות מפזרת