אולי בעתיד נצליח לעכל איך ביום אחד נחטפו 251 בני אדם - ילדים וילדות, נשים וגברים, קשישים וקשישות, חיילים וחיילות ושוטרים, יהודים וערבים ואזרחים זרים - ולמה לא כולם חזרו בחיים ומהר כשהיה אפשר. תם ולא נשלם

אני לא מבין את השמחה. צר לי. חזרה גופה. הוא לא יאכל את מרק העוף של אמא שלו ולא יחבק את אבא שלו. הוא לא יבקש לשמוע שיר ולא יתראיין לאולפן סוף השבוע. מת. גופה. פגר. הוא היה מת שם. עכשיו הוא מת פה. לא מבין על מה שמחה. לא ניצחנו. לא זכינו. זה כלום בפיתה, בלי פיתה. לא השתנה דבר.

אחרי כל מלחמה, מישהו חייב לנקות. סדר כלשהו, הרי לא יתרחש מעצמו. מישהו חייב להדוף את עיי החרבות אל צידי הדרכים, כדי שיוכלו לעבור בהן עגלות מלאות מתים. מישהו חייב לבוסס בטיט ובאפר, בקפיצי ספות, שברי זכוכית וסמרטוטים מדממים. מישהו חייב לגרור קורה כדי לתמוך בקיר, להתקין זכוכית בחלון

נפלא שמצאו את גופתו של רן. שמח בשביל הוריו ומשפחתו. אבל בחיאת - פסטיבל הערצת הגופות התקשורתי גורם לי בחילה עמוקה. נקרופיליה ממש. גופה היא גופה. היא לא הצלחה ולא גאולה. די עם זה

איזו סיבה יש לשים במשך דקה וחצי, עם פתיחת מהדורת החדשות, קליפ של חיילים ששרים את האמונה שלהם בביאת המשיח?! ואיך זה קשור לציווי המוסרי שלנו כעם? ואיך זה בכלל קשור להשבתו של רן גואילי? אולי לUdi Segal תהיה תשובה…

בדיוק

החיילים האלה יצטרכו המון המון תמיכה. עשו עבודת קודש. אבל הם ללא ספק יצטרכו להתאושש ממנה.

אתה בן 76. די. שחרר אותנו. די

Yotam Gutman אם צריך לבחור בין בריוש לאלוהים אני בוחר בבריוש בכל יום נתון.

פרופ' מיכל פלדמן, זוכת פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים, בנאום אתמול בקונגרס הליברלי במושב על מדע וחופש אקדמי: שמי מיכל פלדמן. אני פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, וחוקרת נושאים שנמצאים בממשק שבין מדעי המחשב, כלכלה ותורת המשחקים. אבל היום, בפאנל הזה על אקדמיה וחופש

נהוראי נהוראי.

הכנסת מזלזלת בעצמה, ובנו האזרחים. למה הכל שכונה, למה.

לא ראית את הסדרה שכולכם מדברים עליה אני כל כך פולניה שברור לי מראש שלא אהנה.

מתי ההמתנה במוקד שרות של כללית לא ״ארוכה מהרגיל״?

דרוקר בטופ קבוע מתחילים ב 19:08-19:10, משחקי השף אמורים היו להתחיל בתשע וחצי ועכשיו כבר 21:46 בשביל מה יש לוח שידורים? למה הכל כל כך חובבני כאן.

הביקורת על כל ההנהגה - צבא שבכ ממשלה בהקשר של 7.10 היא כמובן מוצדקת. לא מבינה איך הם חיים עם עצמם. אבל אני חיבת להוסיף, שגם הבטחון של הכתבים הצבאיים, שממשיכים לדבר איתנו באותו טון בדיוק, ממש ממש לא ברור לי. לא הבעתם שום מחשבה ביקורתית לפני 7.10. כלום. ועכשיו? אותו דבר.

מה עשית הבוקר הדס? ישבתי ולחצתי allow לקלוד קוד. ושוב. ושוב. ושוב.

מישהו יכול להסביר לי את מזג האויר בתל אביב כרגע?