בארץ הזו מילים יכולות להיות מים.

. הסולידית

חוזרים וכותבים את זה שוב ושוב. האלגוריתם דוחף ומקדם תוכן שמעורר בנו פחד, שנאה, שמזין אותנו רגשית. אם נהיה מודעים לזה, נעניק הרבה פחות חשיבות לטרולים והרבה יותר חשיבות לדיונים ענייניים שאשכרה מקדמים משהו.

אבל איך אפשר לדבר אם הצד השני הוא לא כתובת? מה אמור לקרות?

זה נחמד וכל הכבוד. היה עוד יותר נחמד אם לא היה צריך לציין את זה כי זה היה בייסיק שחברי כנסת מקדמים מדיניות שמועילה לכלל האוכלוסיה ולא פועלים על בסיס שבטיות או מפלגות. חולקים במה שצריך, מסכימים על מה שצריך, עובדים לטובת כולנו.

ככה עובדת אלימות. היא מתחילה משנאה והופכת למילים. מילים שמזינות שנאה שמזינה מילים. מילים כמו בגידה. מילים כמו אויב. מילים כמו חמאס. מילים שבהתחלה אנחנו עוד יכולים להגיד 'זה סתם'. 'זו קומדיה'. 'הוא לא התכוון'. אבל הוא לא צריך להתכוון כדי להזין את האלימות, כמו שלא צריך להתכוון

כתבנו, ומחקנו, וכתבנו שוב, ומחקנו שוב, כי הבעיה כאן היא לא המילים אלא התוכן, ואפילו לא התוכן אלא מה שמאחוריו. הרי הוא לא סקרן לדעת מה הם יעשו, הוא עוקץ כאן את משפחות החטופים שזה כל מה שהם עושים, ואפילו לא מבין מה הבעיה שדברים כאלה יוצאים לו מהפה. כאילו אין בני אדם כאובים מולו,

לא בכוונת מכוון, ואנחנו מעריכים את ההתנצלות.

זה לא להאמין שאנחנו באמצע אירועים היסטוריים ועדיין יש אנשים שמתעסקים בשעות האלה בלהשמיץ אנשים אחרים באינטרנט.

הפרקטיקה הזו של להשוות את האויב הפוליטי שלך לאויב האמיתי שלך, כאילו מי שרוצה שהמדינה תתפקד בצורה מסויימת ומי שרוצה להרוג אותך זהים, היא דרך מעולה להרוס את המדינה. Avishai Ivri

אנחנו נחלקים לשניים. הבונים וההורסים. הבונים חלוקים בדיעותיהם איך לבנות, אבל הם רואים לנגד עיניהם בנייה, תיקון ומדינה משגשגת. להורסים לא אכפת מהמדינה המשגשגת, בעיניהם, הדבר החשוב הוא שהיריבים הפוליטיים שלהם יפסידו, גם אם המדינה כולה תיהרס על הדרך. הזמן להפסיק הגיע מזמן, אבל אפשר

הנה, בתמצית, כמה בעיות מרכזיות בשיח הפוליטי שלנו. רגב הודיעה לאזרחים שנתקעו בחו"ל ש'יהנו'. גנץ כתב לה, די בנימוס, שזו לא בהכרח חופשה ושיש כאן אנשים שצריכים לחזור דחוף, ושזו אחריות שלה. זו התגובה של רגב. מה יש כאן? הכי מתסכל שיש לה תשובה. היא דואגת לבטחון הישראלים. אם זה מה

שכתוב ענייני ויפה. תודה נחשון.

מי שיש לו פטיש רואה בכל דבר מסמר. משפיען רשת שצריך לקדם מוצר, יחפש לקדם את המוצר בכל מקום. למשוך את השיח הציבורי אליו. יורדים למקלט? הזדמנות טובה לקדם. עולים מהמקלט? הזדמנות טובה לקדם. מה שקורה הוא חסר משמעות כמעט, הוא רק הזדמנות למה שאני ממוקד בו. פרופיל ציבורי, פוליטיקאי או

היי אור (Or Reichert) , תודה רבה על הפוסט. מעריכים מאוד כל דיון, גם אם זה דיון עלינו. לא ניסינו לחנך. אנחנו לא פרוייקט חינוכי. ניסינו לדבר, כי אנחנו מאמינים שאחת הדרכים לקדם את המדינה הזו קדימה היא באמצעות דיבור בין החלקים השונים בה. דיבור שפונה לא רק פנימה, לבייס, אלא גם החוצה,

מה יש כאן: השוואה בין אנשים ממדינה אחרת שרוצים להרוג אותך ואנשים שחולקים איתך מדינה ולא רוצים להרוג אותך, רק מפני ששניהם לבושים דומה או מפני ששניהם דתיים אדוקים. עיקר מה שהשוואה כזו עושה היא לייצר דה־לגיטימציה (להפוך אותם ללא־לגיטימיים, לא ראויים לשיחה) או דמוניזציה (להפוך אותם

גם.

הבעיה עם הומור היא -- סתם, אין בעיה עם הומור. הבעיה היא בשלב שבו אנחנו לא מבדילים כבר בין הומור או סאטירה ובין רצינות. גם זו לא הבעיה. הבעיה היא שאז מתאפשר לאנשים לכתוב דברים כאלה, ואז להגיד 'אה זה מוקצן זה היה בצחוק ברור שלא התכוונתי שהאויב הכי גדול שלי צריך להרוג מישהו שאני

התזכורת לכך שהדבר הכי כיף הוא להסתלבט על היריבים הפוליטיים שלנו ועל עיתונאים מ'הצד השני'. לא שזה נורא, אבל רגע לפני כדאי לזכור שבמאקרו, גם אנחנו וגם הם באותו הצד.