שתי אזעקות ברצף אבל צחוק עליכם: אישתי מצאה את הקלפי בריסקולה ויש לי יד טובה.

טוב, סוג של ניצחון.

עתלית

לפני חודש בפריז, אישתי בדקה מלונות ומצאה מלון עם ״נוף לפנתאון״.

התקבל! (בסיבוב שני)

פעם, כשעוד היו רק שתי ילדות היה לנו אוטו נפלא: אוקטביה סטיישן. ועדיין, כל נסיעה היתה הרפתקה. ארזנו את כולם לנסיעה לסופר. ברגע שחגורים אישתי לא מוצאת את הטלפון. מתקשר. שומעים רטט. סבבה, הוא כאן. נוסעים. בדרך, מחפשים. כשמגיעים, מחפשים. אין. ועדיין יש רטט. מה מסתבר: היה תקוע על הגג.

מה הבנאדם מבקש, לברוח מהמלחמה והחדשות לקצת אסקפיזם בספר מדע בדיוני טוב. מה קשור דיון על כמה מוצלחים אחוזי היירוט שלהם. (צחוק בצד, זה באמת ספר אסקפיזם קליל וחמוד, והיחיד שהצלחתי לסיים בסיבוב השני עם איראן, זה השני בסדרה של bobiverse)

חוזר מהסופר עם הבן כמעט6. הוא מוצא מרשמלו באוטו לך תדע ממתי. אני: מגעיל אל תאכל את זה! הוא: אני אביא את זה לאחיות שלי כמו שנתתי להם ציטוס מגעיל. הי הי הי הי

בת13 מתקשרת: אתה עוד בנמל? אני: כן, אני יוצא. למה? היא: אה, אז לא משנה. אני: נו מה? היא: שמעת איזה ציון קיבלתי? אני: כן! כל הכבוד! …. אה את רוצה פרס קיבלה.