אתמול התקלחתי בבית ונפל לי הסבון. התכופפתי להרים אותו ופינגרתי את עצמי. אין, שום מקום כבר לא בטוח בימינו

אימצתי שני כלבי נחייה כדי לגרום לכל אחד מהם לחשוב שהוא לא מספיק טוב בתחומו

פלסבו לא עובד במקרה של הגלולה של היום שאחרי, אבל לוקח זמן לגלות

הכול בראש: הגוף שלי לגמרי בריא ותקין אבל בראש כואב לי הגב

לא אוהב שאומרים לי "אחי", אבל זה מתאזן כשאני מדמיין שאני הבן המועדף

נשים לא זהירות מספיק. כשאני מציג את עצמי כאלמן הן לא טורחות לשאול אם היא מתה בגללי

ההורים שלי ניסו לנחם אותי שעכשיו הוא בגן עדן לכלבים וככה גיליתי שהם לא מתו על סבא שלי

ניגשתי לבחור שקיפץ על דילגית והסברתי לו שאם יפסיק להניע את הידיים הוא לא יצטרך להמשיך להתחמק מהחבל

קשה לדעת מתי פנטומימאי משתגע

אני עוד אראה לכל מי שטוען שאני לא חי את הרגע

אחד עצר אותי ברחוב, התאכזב ואמר שחשב שאני חבר שלו. אחי, סבלנות, חברות זה משהו שבונים

אני הרפתקן מלידה, כבר אז החלפתי צמיד עם פג שכן

אני הופך להיות אבא שלי, אני פחות ופחות נמשך אל אמא שלי

אני יפה מדי בשביל כלא, אני מעדיף להישלח למקום שבו יאנסו אותי בגלל האופי הטוב שלי

אני יודע שתיק יד זה נשי, אבל איפה עוד אני אמור לאחסן את הליפסטיק ומסקרה שלי?

אני לא רוחני כמו שאני עצלן מכדי לרדוף אחרי הצרכים החומרניים שלי

רציתי לשחק רופא וחולה אבל רק אחי היה פנוי אז שיחקנו רופא וקולגה

לפנות את הכלים שהתייבשו מבלי להעיר אף אחד בבית זה הדוקים של המבוגרים

אמרתי לאשתי שאני שוכב עם מישהי שעומדת להתגרש. התגרשה ממני. אמרתי לה

אני מתעלם משלטי ״זהירות ילדים בדרך״, חברה שלי על גלולות