מצד אחד אפשר לזהות לפי ציוציו את ההחמרה במצבו של אראל סגל מכמעט שנה ללא תוכנית בטלויזיה. מצד שני הוא ממטיר את הרעל הקיצוני שלו רק פה.
בכל אופן, מציע שמישהו מחבריו ייתן שם איזה חיבוק וכדור הרגעה
יש איזה חמישה חברי כנסת שלאות מחאה על ההסכם לא יהיו בכנסת בעת נאום טראמפ.
אבל אל תצפו לצונאמי של ביקורת על המבוכה הבינלאומית ועל כך שהם מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ ולא משתתפים בטקס ההודיה לטראמפ ונתניהו. הם חכ"ים מהימין. לא שמאלנים שצועקים בוז לראש ממשלת הטבח.
לראות את איתן ויאיר הורן במדי הפועל ב"ש, את זיוי וגלי ברמן במדי מכבי ת"א ואת מתן ומשפחת אנגרסט במדי מכבי חיפה ולהבין איזה משמעות אדירה יש לכדורגל ואיזה תרומה אדירה היה למועודוני הכדורגל והסל למאבק שחרור החטופים.
ארגון החמאס מפר ברגל גסה את ההסכם ולא משחרר את החטופים החללים. ואיפה ראש הממשלה? שותק או עדיין מתבשם ממחיאות הכפיים של אוסנת מארק ופנינה רוזנבלום בכנסת. בעבר כשזה היה חשוב לו, הוא דווקא ידע למחות על הפרות חמאס:
כל פעם אני נפעם מחדש ממערכת החינוך.
מחר כולם חוזרים לעבוד חוץ ממורי ותלמידי התיכונים. למה? כובע.
בחמישי יש לתיכוניסט שלי שעתיים לימודים בלבד החל מ11:30
בשישי אין לימודים כי הוחלט לצמצם יום וללמוד יותר בא' עד ה' כפי שאפשר לראות בשעתיים של ה'.
ואני עוד גר בעיר עם מערכת חינוך טובה.
קמפיין הגיחוך "העל מה הם יפגינו עכשיו" שהתנהל לאחרונה בפיד ימין, ערוציו ונציגיו בכנסת ובממשלה נועד בדיוק בשביל הרגע הזה. הרגע בו ישארו חטופים בעזה ומי שיצא עכשיו לרחובות בקריאה להחזירם ייקרא סהרורי, משועמם, אנרכיסט וכולי.
זאת גם הסיבה להורדת סיכת החטופים על ידי אמיר אוחנה אתמול