'אֶל הַבִּקְעָה מִן הַגִּלְעָד
טָלֶה שָׁחֹר וְרַךְ יָרַד,
כִּבְשָׂה פּוֹעָה, בּוֹכָה בַּדִּיר –
זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבַד״.

אתמול ביקרתי את אופיר אחימאיר, פעיל ברבעון ומשפחתו, בשבעה על בנם בנימין ז״ל שנרצח על ידי מחבלים שפלים.
משפחת אחימאיר המדהימה מסמלת את העושר בעם

הציוץ הזה מבטא אולי יותר טוב מהכל את קריסת מושג האחריות במדינת ישראל. יושב לו שר. חבר בקבינט! השר לביטחון לאומי! ומתבטא בזלזול כנגד מבצע המיוחס לצה״ל. מה המשמעות של היותו שר וחבר קבינט אם כך?

בליל הסדר הזה, כולנו משאירים כסא ריק לחטופים. כי כל עוד האחים והאחיות שלנו נמצאים בעזה - משהו לא שלם בלב של עם ישראל.

רפיח עכשיו!

התגובה מול איראן חייבת להגיע במקום ובזמן הנכון.

אבל כעת צריך לחזור למשימה המרכזית שמוטלת עלינו בימים אלו - להכריע את החמאס ולשחרר את החטופים.

ראש המוסד בהודעה מיוחדת הצהיר שסינוואר לא רוצה עסקה, ובכך הבהיר שכרגע יש מבוי סתום וכולו בגלל החמאס.

אני תמכתי בגמישות

בכל סערת איראן יש משהו שאסור לנו לשכוח, ובעיקר להזכיר לעולם:
למה בעצם איראן במלחמה נגד ישראל?

יש להם דרישה כלשהי מאיתנו? תתפלאו, אבל הם לא רוצים שום דבר מישראל. אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות שבגינו הם יגידו ״אנחנו כבר לא במלחמה עם ישראל״.

בעצם יש. למות.
זה כל הסיפור.

מאז מלחמת העולם השנייה, לא חוותה מדינה דמוקרטית מערבית מתקפת טילים מיישות מדינתית אחרת, פרט ל…ישראל. ב-1991.

כן כן. שמעתם נכון. תחשבו על זה - גרמניה, צרפת, בריטניה, ארה״ב, איטליה, קנדה ועוד ועוד מדינות מערביות, היו מעורבות בהרבה מלחמות מאז 1945 - אבל אף אחת מהן לא הותקפה בשטחה

חלק מההתמודדות של פרטים ואומות עם טראומה, קשורה ביכולת להחזיר שגרות לחיים וגם לפעול ולא להיתקע במקום.
זה בדיוק הקסם של מכון וינגייט, שאני היו”ר שלו.
בהרמת הכוסית שערכנו היום לרגל חג הפסח, הרגשתי גאה מתמיד במכון ובעובדים המופלאים שלו, על ההתגייסות האדירה מה-8 באוקטובר.
הנה רק

כשהחלטנו להקליט פודקסט של הרבעון הרביעי, שיתמקד בפתרונות ורעיונות לישראל, ידעתי שהמרואיין הראשון שאני רוצה זה השר משה ארבל.
חוץ מזה שאני גאה לקרוא לו חבר, השר הוא ההדגמה הכי טובה למנהיג כלל ישראלי - שלא מתפשר על זהותו אבל זוכר שהוא עובד למען הציבור כולו.
בראיון הוא מספר שמי