אבי הרוש: ריף שלי, מה שלא אעשה. לאן שלא אלך. אצחק או אבכה. בסוף בסוף, אתה איננו! אתכנן ואקדם. אפגש, אדבר, אספר. בסוף בסוף, אתה איננו! זה אבסורד. זה לא מובן. זה קשוח. זה כואב. בסוף בסוף, אתה איננו! ואז, אני שואל למה?. למה לטרוח?. למה להילחם?. למה להתקדם?. הרי בסוף

ריף, מפגש העיניים של קצינת ״המודיעים״ ושלי כשפתחתי את הדלת באותה השבת, אמר הכל. ידעתי מיד. נהרגת לי ריף. כמה חבל. אבא

ריף שלי, ממש עכשיו ״עשיתי ריף״. יושב בבית קפה. ניגש אלי ״הומלס״ וביקש כסף. שאלתי אותו האם הוא רעב. נכנסו לקפה, הוא בחר סנדוויץ׳ ושתיה וחייך. לא הפסיק לומר תודה. ככה אתה תמיד עשית. בשקט ובצניעות. הרגשתי אותך ריף. ״עשיתי ריף״ הבוקר וזה כל כך טוב. תודה עליך אהוב שלי. אבא

ריף ריף, שבת. 17:53. חשכו עיניי. נעתקה נשמתי. חיי קיבלו תפנית וזזו, כמו שני לוחות טקטוניים. שנה וחודשים מאותה שבת. גם השבת הזו, נשנה את המצב. מזיכרון עצוב לזיכרון שמח. ארים כוסית לכבודך ב 17:53. נשתה יחד אתה ואני. תעשה טוב שם למעלה. אני כל כך מתגעגע. אבא

ריף בן שלי, אם היית יודע ומרגיש עד כמה אני מתגעגע אליך, היית בא לחבק אותי ונעלם שוב . אולי אתה יודע ומרגיש?. אבא

אבי הרוש: ריף בן שלי, תמיד עשית הכל כדי שלא נדאג. עשית הכל כדי שלא ניבהל. לא אהבת לראות אותנו דואגים ועצובים. כך היה ביום הגיוס שלך. עשית הכל כל כך מהר. בקושי הצטלמנו. ״אמא אל תבכי״. ״אבא אל תדאג״. התחבקנו ונכנסת פנימה. אחר כך שאלתי אותך למה ככה, ריף?. ״אני לא אוהב לראות

אתה מקשיב לי ריף?

אבי הרוש: ריף ילד שלי, אתה מקשיב לי ריף?. אני סחוט. זו עוד תקופה של גלים גבוהים. נמאס לי להחזיק בפנים. אני בוכה. בלי לשים לב. בוכה בחוץ ובפנים. אתה מקשיב לי ריף?. מאז שנהרגת הפסקתי לשחק אותה ״גבר גבר״. לא מעניין אותי מה אחרים חושבים או אומרים. לא משנה לי ״תעשה ככה או ככה״.

ריף, 17:53 שבת. נקישה. גם השבת, נזכור אותך בטוב אהוב. לא בכאב. אבא

אבי הרוש: ריף ילד שלי, אני זוכר את הפנים של כולם. אני זוכר את הפנים שלה. של ״המודיעה״ במפתן הדלת. ראיתי עיניים עצובות שאומרות הכל. אני זוכר את הפנים של השכנה ממול. ראתה הכל מהחלון ובאה אלי לדלת. ראיתי עיניים לא מאמינות. אני זוכר את הפנים של אמא שלך. פתחתי את דלת חדר השינה

ריף! ריף! ריף!

ריף, העובדה הכל כך ברורה, שלא אראה אותך יותר, שוברת את ליבי. אבא

ריף אהוב ליבי, גם השבת הזו, בשעה 17:53, נזכור אותך בטוב ולא בכאב. נשתה לכבודך בשעה הזו. נמוסס את הנקישה בדלת מאז. כמה שאני מתגעגע אליך. אבא

ריף בן שלי, נקישה אחת בדלת. חיים שלמים של חלומות התפוררו. כמה אכזרית התזכורת הזו עד כמה החיים שבריריים. נקישה אחת בדלת. חיים שלמים עוברים לי בראש בשנייה אחת. כל מה שבניתי. כל מה שקיוויתי לעתיד. כל מה שאהבתי. הכל היה תלוי על חוט דק שנקרע וקרע אותי לגזרים. נקישה אחת בדלת.

ריף בן שלי, מלחמת עולם מתחוללת לי בראש. צד אחד בטוח שאתה תיכף חוזר. צד שני צוחק ומתעקש שהכל שטויות. ואני עם שניהם נלחם. געגוע עמוק ללב שלך. אבא

ריף אתה הורג אותי!. אני חזק!. שומר על עצמי!. אבל, אני חייב פסק זמן!. אני חייב לחשב מסלול מחדש!. אבא

ריף, חבר טוב שלך מהמכינה הגיע אליך. שמור עליו שם לידך. אבא

אבי הרוש: ריף ילד שלי, הודיעו שאפשר לחזור לשגרה. איך ההורים של 877 חיילות וחיילים וריף אחד חוזרים לשגרה?. כמעט כולם חוזרים לשגרה. איך אני חוזר לשגרה?. רוב שנות חייך ישנת בממד. הייתה לי אז, לפני שנהרגת, שגרה נהדרת. 05:00 אני מתעורר בלי שעון מעורר. כל בוקר. ואז ריטואל קבוע.