ימי ראשון תמיד יותר קשים כי הם באים אחרי מוצאי שבת והיום הפיד עיצבן אותי באופן מיוחד אז אני כותבת על זה.
זר לא יבין זאת- וזה הפסד שלו:
ההפגנות בשער בגין למען עסקה לשחרור החטופים הן לא אירוע חברתי ולא אירוע סמולני כמו שמכונת הרעל מפמפמת. אחרי כמעט שנה זה כבר אירוע משפחתי. כשקולות
"זה מה שחשוב (מציג את שרשרת דיסקית החטופים). אמא בסדר, את הבית אפשר לתקן ולשפץ. את מי שיושב שם כבר עוד מעט שנה, יהיה מאוד קשה. אז בבקשה תחזירו את החטופים."
יוסי סופר, בנה של זהבה שניצלה בנס מהפגיעה בביתה בקריית ביאליק, אומר באופן החד והברור ביותר מה צריך להיות בראש מעייניהם של
כל מי שמשתאה, לנוכח יכולותיהם של המודיעין וצה״ל בזמן אמת, לעומת הרפיון בשבעה לעשירי, שייקח את הזחיחות של ראש הממשלה, לנוכח האימה שהוא זרה בארץ מבפנים, יכפיל בטקסים ריקים בחוץ לארץ, הן השלום עם המפרציות והן הסכמי המאה שלו ושל טראמפ, בחזקת שרה וילדז ותבינו הכל.
שביתת הרעב להצלת החטופים:
הרב אבידן פרידמן מאפרת ממשיך גם היום את שביתת הרעב שיזמה אורנה שמעוני מול הכנסת. עוד ועוד אזרחים מצטרפים, בזעקה לעסקה מיידית להצלת החטופים.
זה עדכון מהבוקר מול הכנסת👇🏼
מה אנחנו יודעים על מצבו של מתן?
הוא מוחזק במנהרה יחד עם עוד חטופים ומצבו תקין.
ואני מוסיפה: הוא הבן של אמא שלו וזה אומר שיש בו כוחות על לשרוד את השואה שהוא נמצא בה.
כל כך מחכה כבר להכיר אותך מתן.
"ראש הממשלה הופך כבר שנה את כל אזרחי המדינה לבני ערובה. הידיים של ביבי יהיו מגואלות בדם – בדמם של האזרחים שימותו בחיפה ובקריות, כמו שהן מגואלות בדם החטופים והחיילים שנהרגו בעזה. זה לא מעניין אותו!"
יחי יהוד, אביה של ארבל החטופה בעזה, במתקפה נוקבת על ראש הממשלה שמוביל משטר
קיבוץ ניר עוז:
וואטצ’ארה היקר, 354 ימים שכל אחד מהם נראה כמו נצח. 354 ימים שהחיוך שלך חסר בשדות שלנו, בקהילה שלנו, בחיים שלנו. שנתיים עבדת בקיבוץ. שנתיים שבהן הפכת מזר לחבר, ומעובד למשפחה.
אנחנו מקווים שאתה חזק ומבטיחים - לא נפסיק להילחם עד שתחזור אלינו לכאן ולמשפחה שלך שכל כך
"בתוך חומותיה של העיר מחולקים היו בני-האדם לשני מחנות. כל מחנה אלוהיו שלו, והכל, אלים ובני-אדם, השחיזו סכיניהם כדי להרוג זה את זה, בלי להעיף עין בים המפיץ בושם ערב של אפרסק, בשמש המתלבלבת כל בוקר בשמים כמו חמנית, או בכוכבים המנצנצים בלילה".
ניקוס קאזאנאקי, חירות או מוות
פייסבוק הזכיר לי שהיום לפני שנה בצאת יום כיפור כתבתי את הטקסט הזה. עברה שנה מהיום הטראגי הזה, כיפור מתקרב ואיתו החרדות ממה יהיה. משתפת כי אולי זה יגע במישהו שגם חי בפיצולים ומחפש את הדרך.
בין האישי לפוליטי:
יום הכיפורים עבורי הוא זמן של בין השמשות, מה שבקולנוע מכנים magic hour.