"אני אבוד. החיים נעצרו.
אם אתה לא עושה פרובוקציות לא מדברים על החטוף שלך.במקרה הזה זה הבן שלי חייל בצה"ל. נחטף על משמרתו. חדשים רבים לא עושים כלום כדי להביא אותו הביתה לעזור לנו להשתקם.
אני מרגיש תשוש ופיזית בצורה קיצונית. אני כבר ממש מתקשה להתמודד עם הסיטואציה"
אבא של חייל בוכה.
כותרות אפשריות:
1. לפעמים לעשות רושם על הבייס עולה ביוקר
2. סוף מעשה במחשבה תחילה
3. אלף חכמים לא יצליחו להוציא אבן שטיפש אחד זורק לים
4. הזהירו אותו, הסבירו לו, אבל הלייקים היו חשובים יותר.
אם עוד לא ראיתם את החלק ה-1 של השיחה שלי ושל יניב קובוביץ׳, תעשו לעצמכם טובה, תתחילו בה (בציוץ העוקב) ואז תחזרו לכאן.
קובוביץ׳ הוא עיתונאי כבר 27 שנים. הכתב הצבאי המצויין של ״הארץ״, עשרות ביקורים בעזה, קול אחר ואמיץ וחשוב ✊
בחלק ה-1 התרכזנו בצה״ל: בשחיקת צבא הסדיר והמילואים,
סיפרתי כבר כמה פעמים כאן שבשבועות הראשונים למלחמה התעסקתי בזיהוי גופות. זה לא היה התפקיד המקורי שלי, פשוט היו כל כך הרבה שלא הייתה ברירה. 'זר לא יבין' היא כותרת שלא מכסה את כמות הזוועה שאי אפשר להבין. את כמות הגופות. את מצבן. נשים. ילדים. מבוגרים. לראות מה עומד לפנייך ולא להאמין
לפני שהמדינה הולכת שוב לאבדון אחרי הקשקושים המופרכים של גאון עלוני פרשת השבוע, המגלומן המשיחי, קבלו טיפ שכל אדם בעל בינה סבירה מבין:
תוכנית הסיפוח היא תוכנית מהמטומטמות שהיו פה, והיו פה. זה לא מזיז לחמאס את הביצה אלא להיפך. זו מתנה אדירה לאירגון, שמאפשרת לו למצב את עצמו כמגן
אני חושב שאני בעיקר לא מאמין שהגענו ליום הזה. לא איזה יום מיוחד ביומן, לא חג, לא יום זיכרון, לא יום כיפור. סתם יום. יום רגיל מדי שבו אתה פותח את הטלפון, רואה אחד משלך, אחד מאיתנו, עור ועצמות, בשבי, מורעב. ואז שומע מישהו, לא איזה אדם שולי, מישהו עם חליפה ועניבה או מיקרופון, אומר
הרעב בעזה - תעמולה של חמאס.
רעב החטופים - תעמולה של חמאס.
אולי גם הממשלה הזאת והסיוט שאנחנו חיים בו כבר שנתיים זו בכלל תעמולה של חמאס ובעצם הכל טוב ועוד יותר טוב?
זאת קריאה יוצאת דופן, לא זוכר אחת בהיקף הזה, כמעט מכל האנשים שהיו על ההגה:
נדב ארגמן, ראש השב״כ
תמיר פרדו, ראש מוסד
יורם כהן, ראש השב״כ
משה (בוגי) יעלון, רמטכ״ל
עמי אילון, ראש השב״כ
אפרים הלוי, ראש המוסד
דן חלוץ, רמטכ״ל
אורי שגיא, ראש אמ״ן
עמוס מלכא, ראש אמ״ן
דני יתום, ראש
לפני כמה ימים חברה טובה שלי ואני קבענו להיפגש. סתם ככה, לראות אחד את השנייה. ואז הגיע הגל. אחד מהגלים האלה שאתה לא רואה בים, רק מרגיש אותו מבפנים , גל מאניה דיפרסיה מהסוג שמזכיר לך שאתה תמיד במרחק של שני משבים מלהישבר על שובר הגלים. כתבתי לה שאני מבטל, אבל הוספתי שעד מחר אני כבר
תקראו ותבינו מה הם עוברים, מה זה הלם קרב, טראומה, פוסט טראומה..תבחרו איזה מונח שבא לכם.
זהרק סיפור אחד, ישנם עוד אלפים ועשרות אלפים כמוהו, דור שלם שנחרב ונטחן עד אבק.
ממשלה אוכלת יושביה.
חברת ילדות התקשרה ושיתפה בקול רועד: אח שלה אחרי מאות ימי מילואים בעזה, היום שבר כלי.
בתחילת 2023, כשיריב לוין רק יצא לדרך, הרבה חשבו שאנחנו מגזימים. אני זוכר חברים טובים שהתקשרו ואמרו שהשימוש במילה ״הפיכה משטרית״ הוא הפרזה שמייצרת חוסר אמון, ששלטי חוצות עם המילה ״דיקטטורה״ מגחיכים את המאבק.
כשהבריונות מרימה ראש ויוצאת להתקפה מכרעת הנטיה הבסיסית היא להכחיש את
דוד (דודיק) רוטנברג, מפקד הפלוגה בקרב המיתולוגי על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, הלך לעולמו בגיל 89 בביתו שבמשמר הירדן בתום מאבק במחלה קשה .
שמו של רוטנברג הוזכר בשיר "גבעת התחמושת" שכתב יורם טהרלב לאחר המלחמה, הלחין יאיר רוזנבלום ושרה להקת פיקוד המרכז: "לא ידעתי היכן האחרים,
גילוי נאות מאוד: אני אוהב ממש את שיראל חוגג. אני חושב שכל מדינה מתוקנת הייתה רוצה אנשים כמוהו בהנהגה שלה.
איש ערכי, אמיץ. שילם מחיר גדול בשבעה באוקטובר, לא הסתכל אחורה מאז. אחד ממקימי ״קומו!״, עובד סביב השעון כדי שישראל תהיה טובה יותר. והיא תהיה, בגלל אנשים כמוהו.
כבר כמעט
נכון אומרים לנו כל הזמן שאירופה מתאסלמת, שהאוכלוסייה המוסלמית שם צומחת בצקב מסחרר, שאוטוטו אירופה קאפוט כי בורקות וחלל ומסגדים וחרוזי תפילה ועוד דברים כאלו של מוסלמים?
אז זה קשקוש מקושקש. לפי הנתונים, אם כבר אירופה צריכה להיזהר מחילון משוגע לא עלינו. האתאיסטים ימ"ש האלו הורסים