ביום העצמאות לפני שנה הכל היה שונה.
הדשא היה מלא בשולחנות, מחצלות, דוכני בירה והמבורגר ובעיקר בהרבה אנשים שמחים.
על הבמה ניגנו שירים של כוורת ובשלט שמאחוריה היה כתוב '70 שנות התיישבות' כהכנה לחגיגה הגדולה של חג המשק ה-70 שהיה אמור לקרות חצי שנה אחר כך, בערב ה-7.10.
>>

This is the difficulty with merging resistance/intifada, LGBTQ, green politics, socialism/Marxism/communism into an anti-Zionist omnicause.

They might agree about hating 'Zionists' but they disagree fundamentally on almost everything else.

אני מבין שהציוץ שםרסמתי עם הדגל בכניסה לביתי עצבן המון אנשים אז בשבילכם הנה עוד קצת דגלים כאלו על בתים ביום בעצמאות.
מעצבן אתכם? קפצו לי.
החטופים חשובים יותר מכם וגם מיום העצמאות או הדגל שלנו נכון לעכשיו.

PK Dick MD The Economist Ahmed Fouad Alkhatib You are missing the crucial point that Netanyahu doesn’t want this war to end, precisely for this reason.

Few would have shown courage like this. Indeed, a very brave man, whose memory I personally honour.

“There are so many heroes in this war, but the one I want to mention is the late Shlomo Ron, an 85-year-old hero with no weapons and no defense, only courage, cunning, and a Jewish head. He went out to wait for the terrorists in his living room, knowing that he would die, in…

I too keep thinking of this elderly man’s clever heroism. Very Israeli. Generations will follow him. From strength to strength.

This Memorial Day released a deluge of 7 October testimonies, leaving all decent Israelis crushed while the ultranationalists are faking Independence Day joy.
Here is Shai-Li Atari, survivor and widow of Yahav Wiener:
”Baby Shia, a month old, hadn’t eaten for 27 hours. Every time…

“There are so many heroes in this war, but the one I want to mention is the late Shlomo Ron, an 85-year-old hero with no weapons and no defense, only courage, cunning, and a Jewish head. He went out to wait for the terrorists in his living room, knowing that he would die, in…

טקס כיבוי המשואות קרע לי את הלב לגזרים.
ישבתי מול המסך ורציתי לשלוח ידיים ולחבק ורציתי לצרוח מרוב זעם ולבכות מרוב כאב ותסכול...
אבל כמה שהצפייה בטקס היתה קשה ועוכרת שלווה, ככה היא מילאה אותי תקווה.
פתאום הרגשתי שמשהו קורה, שהאמת תובעת את עלבונה מהשקר ומרימה אגרוף של זעם שאוחז…

Could this lovely cartoon from The Economist possibly refer to Ahmed Fouad Alkhatib and myself? 😄

עכשיו בטקס כיבוי המשואות באמפי שוני:
מרב סבירסקי - בתם של אורית ורפי שנרצחו בבארי, אחותו של איתי שנרצח בשבי החמאס; וכרמית פלטי קציר - אחותו של אלעד קציר שנרצח בשבי החמאס - מכבות את משואת הפקרת החטופים 💛🎗️

הנצחון של טקס כיבוי המשואות של משפחות החטופים, על הטקס המוקלט של מירי רגב:
מסך מפוצל 💛🎗️

טקס כיבוי המשואות והדלקת התקווה: עינב צנגאוקר אמו הלוחמת של מתן החטוף בעזה עלתה להדליק את משואת התקווה. היא התקבלה בעמידת הקהל וקריאות: 'גיבורה!', 'לביאה!'.
בתום הדלקת המשואה הקהל פרץ בקריאות להחזרת החטופים: 'עכשיו!'.
בידי הקהל שלטים: 'אין חטופים אין עצמאות'.
צפו עד הסוף

טקס כיבוי המשואות והדלקת התקווה הוא טקס של משפחות חטופים, משפחות שכולות ואזרחים שדורשים יותר מכל הנהגה שלוקחת אחריות על חיי אזרחיה, לא מפקירה אותם, לא מזניחה אותם ולא מקיימת טקסים ריקים וחסרי תוכן בשם יח״צ לממשלה מחריבה, אנטי ציונית וכושלת.
ישראל צריכה אתחול מחדש, בלי פופוליזם,…

גם הערב, תוך צפייה בטקס כיבוי המשואות בשוני, צפים ועולים הבכי והזעם. שניהם נכונים עכשיו, ודווקא לשם הדלקת התקווה.

The alternative ceremony, titled “Quashing the [official] torches and kindling new hope”, takes place in the ancient Shuni amphitheater, near my home town.
Thousands attend, and hundreds of local people are standing outside in support. Note the absence of Israel flags, banned by…

Further down the abyss: the Israeli police has just barred the alternative ceremony participants from taking their Israel flags (!) into the amphitheater.

Live stream of the alternative independence day ceremony of the bereaved and hostages’ families.
Many Israelis are watching this instead of the propagandist official ceremony, which was pre-recorded with no audience, to prevent civic protests. “No hostages - no independence”. 🎗️

אורי משגב על הנאשם הארור
(יש המשך)