אחד מהרגעים המכוננים בחיי כנערה- טיול שנתי בתיכון, אחד המורים מגיע לנקודת המפגש ברכב עם חלונות סגורים מהם בוקע בפול ווליום man in the box של אליס אין צ׳יינס, הוא יוצר איתי קשר עין, מחייך חצי חיוך ומהנהן. אני חושבת שמאז אף גבר לא הצליח להרשים אותי ככה. זה קרה לפני 6 שנים :(

נראה לי שלא קיים כינוי שמעליב אותי יותר מ״מעייפת״

כתבו לי הרגע “XD” בקטע לא ציני ואני לא יודעת איך להגיב לזה

אם אין לו תמונה שהוא חושף את התחת עם עוד חמישה חברים מהצבא אל מול נוף מדברי, הוא לא האחד סיס

לא יצאתי איתו אפילו פעם אחת איך הגעתי למצב שאני חברה של אמא שלו בפייסבוק

תארו לעצמכם לטוס לחו״ל רק בשביל לצלם תמונות אסתטיות לפיד ברשת חברתית

מטרת חיי היא להיות הבחורה בתמונת קאבר של אלבום מטאל כלשהו

אני מנסה להיות יפה יותר כדי שהאופי הבלתי נסבל שלי יהיה דבר נסלח

לקנות וילון? בשביל מה אם אפשר פשוט לבצע את מחול הלהסתתר בחינניות מפני מתצפת דמיוני כאשר מחליפה בגדים

ניקיתי היום 4 שעות ברצף עם לאמב אוף גוד באוזניות, חדר מצוחצח משלי לא קיים

היום ההורים שלי צידדו בי בויכוח מול אחותי. למה זה ריגש אותי כל כך? כאילו פוריל אני כבר שעתיים חושבת על בילויים שאנחנו יכולים לעשות ביחד והכל ורוד ושוב כיף לי לגור איתם

זה מעצבן כי לא אהבתי את החברים שהיו לי אז התרחקתי מהם אבל עכשיו בגיל הזה אנשים כבר לא מחפשים חברים חדשים אז כל שנותר לי זה רק למצוא איך להעביר את הזמן בחברתי ובכנות אני דיי נוראית

הלוואי שלאמא שלי היו קוראים שגית

מילדות סירבתי בתוקף לאכול קשיו כהבעת סולידריות עם האלרגיה של בינקי מארתור רק כדי לטעום עכשיו בטעות את האגוז השמיימי הזה ולפרק חצי שקית בינקי לך תזדיין

מתגעגעת לימים שהגורם העיקרי לשסע היה החשד שמשתינים לנו בחומוס

אחד היתרונות בזה שאין לי אינסטגרם זה שאני יכולה לגלות ממש מההתחלה אם בן הוא דושבאג רציני כי זה מדליק אותו מוגזם

קראתי לאחרונה יותר מדי מאיר שלו אני מוצאת את עצמי הולכת ברחוב בוחנת יונים ומתמוגגת מעצים

לא היו צריכים לתת לי להשתמש בai

*מישהו ברחוב שם לב שאני מסתכלת עליו* הוא: וואו בדוק היא חמה עליי פצצות אני: ליטרלי מנסה לאגור כמה שיותר נתונים יבשים עליו למקרה שיעשה לי משהו

מתייחסת לגוף שלי כמו למקדש* *של כשפי האוויר באוואטר