הבנאדם יוצא לאכול צהריים ומפספס איך בן שירות מעיף את עמית סגל מאולם גרשום שולם בספריה הלאומית כי אין לו כרטיס מחקר איפה הכבוד לצופים

לא רבים יודעים, אבל בתור נקמה על מותו רוח הרפאים של המחבר רצחה את הקורא ולכן היום לספרים אין סאבטקסט

דל"פ: בשנה הקרובה. בשנה הבאה זה הזאת אחר כך

מאיזו שעה כבר נהוג לעשות שיחות לאחים?

הברושים מעוטפים צללים ובני אדם יושבים ומסיחים על ימים שעברו ועל ימים שיבואו. איני יודע אם ימים שיבואו טובים יהיו מן הימים שעברו, מכל מקום שעה זו שאינה לא עבר ולא עתיד יפה היא (עגנון, תמול שלשום א,טו,ה) שנה טובה לכולם

דרוש: פטרוזיליה ושבע חתולים

מצד אחד מר וין צודק ביותר, וזה לחן גרוע נורא מצד שני החיקויים של אבא שלי את הבעת הפנים של אנשים ששרים במנגינה הזי (שילוב של צדקנות מוסרית, דבקות מופרזת ורוח רפאים בריטית עם עצירות) מחזיקים אותי משמה לשנה, אז הדילמה קשה

נניח, תיאורטית, שאני קונה משהו (מיקרוגל, מיקסר, משהו) בדיוטי פרי בארץ, ואז תיאורטית עושה קונקשן בחו"ל מהסוג המעצבן שבו צריך להחליף שדה תעופה. אם אין מקום למיקרוגל במזוודה, נדפקתי?

בתקיפה הבאה בתימן יש לי תחושה שהמטוסים ייתקעו במכס

הקונספט של רשימת מטלות באמת יפה מאוד תיאורטית ואני מאוד נהנה לכתוב אותם אבל איכשהו תמיד המשימה הראשונה היא 'הפעם להסתכל ברשימה!' ואיכשהו אני לא מגיע אליה