לזכרו של אחי האהוב, מקס דונלד שטיינברג ז"ל.

יש בי איזו חרדה הערב שלא חשתי מאז הימים הראשונים שאחרי 7.10

הבעיה שגם אם המלחמה תסתיים ויספרו לנו שהשגנו כך וכך, השמדנו זה וזה, מיגרנו את האלה והאלה, אז כאילו - למה שנאמין? אמרתם את זה גם בפעם הקודמת, ליטרלי אמרתם את זה על כל אחת מהמערכות שהיו פה, לפי רשימת ההישגים היינו אמורים להיות עכשיו וילה בג׳ונגל, נחים על זרי הדפנה ואני לא הייתי

רק היום הבנתי שהוא מתפצל ליותר משני חלקים

אני חלמתי שעידן אלתרמן נקלע לממד שלנו (אין לנו ממד)

בדקות הקרובות בדקות הקרובות שמח פה ושמח שם 🎶

מאור אומרת לי: אמא, מחר בגן אני רוצה להיות תורנית שירה בתפילה, כל החברות שלי היו כבר ורק אני לא ואני אומרת לה: אין מחר גן מאור שלי ומאור אומרת לי: אמא, למה כבר אין לי גן? ואני אומרת לה: כי יש אזעקות והיא מסתכלת עליי ולא מבינה למה הצליל הזה שאנחנו יורדים בגללו למקלט לפגוש את

היום כשהתלוננתי על משהו מורן ציפורניים אמרה לי: כולנו באותה סירה אמרתי לה: יש לך ממ״ד, יש לך בית שהוא יותר גדול מ-65 מ״ר, בעלך לא לא עושה זומים מהסלון כי אין לו חדר עבודה עם שתי ילדות בגיל גן פלוס תינוקת ואת לא חוזרת למשרה מלאה שבוע הבא ותצטרכו שניכם איכשהו לגנגל את כל זה ביחד.

ולרדת איתן למקלט כבר פעם שלישית הלילה זה באמת שובר לי את הלב

זמן טוב לשתף שאנחנו מחפשים דירת 4-5 חדרים עם ממ״ד(!) באזור קטמון, רסקו, קטמונים #פעםשלישיתבמקלטהלילה

פיקוד העורף כשתגידו הפעם שהאירוע הסתיים בואו תהיו סגורים על זה בבקשה

הילדות משחקות משפחה. מאור (3.5) היא האמא, זיו (5.5) האחות הבכורה, הן בדיוק מתארגנות לשינה (במשחק) ואז זיו אומרת למאור: רגע אמא אני אביא לך את הטלפון לידך למקרה שתהיה התראה

יום חמישי. טילים עפים בשמיים ואזעקות מרקידות את האוויר. קופץ לדירה שלי אחרי שלושה שבועות שלא הייתי בה, פותח את המקרר, מוציא את מארז האבוקדואים הבשלים שקניתי יום לפני פרוץ המלחמה, חותך אותם - והם עדיין לא בשלים בשיט. כמעט מתמוטט נפשית, מחפש את הטלפון שעל המארז, מחייג בזעם, ומישהי

סיכום יום ראשון של עבודה בזמן מלחמה עם תינוקת בבית - ב-16 הבנתי שהיא כנראה בוכה כי לא הספקתי לתת לה ארוחת צהריים. בהצלחה לכולם

ליל הסדר השפיע כנראה על זיו כי מה שמעסיק אותה עכשיו זה למה יש שכנים במקלט שלא נשואים

מחשבות בעקבות הריל המעולה של Shir Reuven שעלה היום - מי שמדובבת את אוזה זאת יסמיניש?

יום יבוא ואני לא אצטרך לעבוד בלילה ואז בדיוק כשאחליט לסגור את המחשב (לא כי אין לי מה לעשות יותר אלא פשוט כי אני כבר לא מסוגלת להשאיר את העיניים פקוחות) בתי הבכורה שלא ישנה טוב מאז המלחמה לא תתעורר ולא אשב לידה עד שתירדם שוב. יום יבוא, אבל לא היום.

בקיצור אני זוכרת כשעבדתי בתאגיד ו Suleiman Maswadeh סולימאן מסוודה החמוד הזה היה טכנאי וצעיר צעיר בן 20 והוא הציג את עצמו ואמר שהוא רוצה להיות עיתונאי ואני כבר הייתי אחרי כמה שנים בתחום וחשבתי לעצמי: איזה חמוד, איזה שאיפות יש לו, שיהיה לו בהצלחה עם החלומות שלו ועצוב כשהם יישברו אבל הוא באמת חמוד.

יקולל הקופירייטר שחשב על חסות להראל עם תינוק שבוכה ומקפיץ אותי כל פעם מחדש

עשיתי טעות וכתבתי שני במקום שתי במייל בעבודה וזה הדבר היחיד שאני חושבת עליו עכשיו