בעקבות פרסום סרטון אביתר דוד, סקר קצר: אני מעוניין לדעת אם אתה: 1)כועס יותר על הממשלה שלא סגרה עסקה, גם אם כללה שחרור אלפי מחבלים 2) כועס יותר על הממשלה שלא הכריעה את חמאס 3) אין שינוי: הממשלה מתפקדת היטב לאור המורכבות

ההזנחה הפושעת של ממשלת ישראל מתבטאת בזה שהציוץ הזה של עמית סגל היה אמור להתפרסם לפני 19 חודשים.

יש כאן משהו מדהים: למרות פרמיה של יותר מ-30% במחיר, Waymo צומחת ותופסת נתח שוק בקצב מסחרר. המסקנה ברורה: אנשים מעדיפים רכב ללא נהג. עוד דוגמה שבה הציבור מקדים את הרגולטורים הישראלים בפער.

כל אחד אמור להבין את האבסורד שבית המשפט דורש מהממשלה להסביר איך תסתיים המלחמה. אבל יש אבסורד מקביל לא פחות: שהממשלה לא מרגישה צורך להסביר לציבור ולחיילים מה התוכנית. ומכאן הצורך ברפורמה מקיפה בכל המערכות.

מניח שכעת לשכת עורכי הדין, חברות ההיי־טק וקרנות ההון־סיכון שהודיעו שיאפשרו לעובדיהם להצטרף לשביתה ביום ראשון יבטלו את ההנחייה הזו.

אני מבין למה קרעי מתעקש על קטנוניות: זה עובד לו פוליטית. אבל יש מישהו מתומכי בית המשפט שרואה את המהלך של עמית ואומר "כל הכבוד"? קשה לפרש את זה כמשהו חוץ מהתעסקות במשחקי כבוד במקום במהות ההיוועצות שהחוק דורש. יש מישהו בשמאל שמרוצה מכך שעמית יורד לרמה של קרעי?

ב־2015–2018 ישראל הובילה את ה־OECD בהורדת רגולציה, והמדד התחיל בכלל ב-2013. עשינו את זה בלי 'רשות לרגולציה' ובלי רעש, רק עם צוות קטן שידע לתעדף, לחתוך ולהוציא לפועל. כשיש רצון אמיתי, זה עובד.

רצו ‘הכול שפיט?׳ קיבלו ‘הכול שפיט.׳ כשזו המשוואה – רק חוקי/לא חוקי – כולנו שוחים בסיר שהמהפכה המשפטית האמיתית בישלה לנו.

מה יותר מתסכל: שמי שהיה אמון על ההתרעה בחר להדליף הקלטה כזאת? או שמערכת שנכשלה במינויים כאלו מנסה להמשיך לכפות מינויים ונלחמת בשר הביטחון שמסרב להיות חותמת גומי? הגיע הזמן למנגנון מינויים מתוקן – כזה שמביא מצוינות ולא כישלונות חוזרים.

איך אתם רואים את השבתת המשק היום? 1) זה בעיקר נגד הממשלה, אבל לגיטימי לעטוף את זה בחטופים 2) זה בעיקר נגד הממשלה, וחבל שמערבים בזה את החטופים 3) בעיניי זה באמת צעד ענייני למען החטופים

נזיפות מהשמאל זה דבר אחד. אבל כשדווקא טראמפ כותב Play to WIN or don’t play at all, זו כבר נזיפה ישירה בנתניהו: או שתכריע, או שתתקפל.

תמיד יש למישהו אינטרס: פעם חונקים את חיפה כימיקלים, פעם חוסמים יבוא בקר מארגנטינה, עכשיו יקבי בוטיק. תמיד בשם ״בריאות הציבור.״ בפועל: עודף הרגולציה הוא מס נסתר. והמס הזה כולו עלינו.

כמעט כל 50 החיילים שנהרגו מאז חידוש הלחימה נפלו ממטענים, צלפים ונ״ט. לא בקרבות חזיתיות מול האויב. זה המחיר של גרירת רגליים כשלא חותרים להכרעה.

חשוב לשים לב: דווקא מערכת המשפט הישראלית — השכפ״ץ הבינלאומי של מדינת ישראל — פועלת מתוך הנחת מוצא שהחוק הישראלי חל גם ביהודה ושומרון. זהו חיזוק שקט אך משמעותי לריבונות דה־פקטו. עכשיו נותר למנהיגים הפוליטיים ללכת בעקבות המשפטנים, כהרגלם.

עכשיו כולם נגד מימון ממשלתי לאומן. שאלה פשוטה: מוכנים גם להפסיק לממן הצגות, פסטיבלים וסרטים, ושכל אחד ישלם מכיסו על מה שהוא רוצה?

השינוי הזה התחיל באמת עם יאיר פרנק. אני זוכר את הישיבות המשותפות על הקמת gov.il, כשהדגשנו שצריך להתחיל מהמקומות שבהם האזרחים סובלים הכי הרבה (משרד התחבורה של פעם היה הדוגמה הקלאסית). בטוח שגם אלו שבאו אחרינו, לפחות בצד של התקשוב, ממשיכים בעבודה הטובה.