נוסעת ברכב עם חברה. אפל מיוזיק שם לי שיר מחריד. אני מעבירה שיר ואומרת: מה נראה לו, למה הוא חשב שאני אוהב את זה. חברה שלי מסתכלת המומה לכל הכיוונים ואז נקרעת מצחוק: טל, למי את מדברת, מי זה *הוא*? זה לא יאמן, עוד מסתובבים בינינו אנשים שלא מדברים אל האפליקציות שלהם.

קצת מגוחך כמה רעש עשתה הפרסומת של לי בירן, כשנשים רגילות כבר שנים שמכל עבר רק דוחפים להן רפידות מכל מיני סוגים ומינים וגדלים כדי לספוג את ההפרשות, הדם, הזיעה, חלב האם וכל מה שיכול לטפטף מהן ולהחריב את העולם, כנראה.

נערה מדהימה. בערב קשה שאין מילים להכיל, אני מנסה להתנחם בה, ובכל האחרים. זהב אנושי שמרכיב את המקום הזה.

לא משנה כמה פעמים אני מקריאה את הקטע הזה, הוא לא מפסיק להצחיק

ספרים ששינו את חיי

מי חשב שזה רעיון טוב לחלק דגים בקייטנה? ולמה לא בדקו קודם מה קרה לעציץ הבזיליקום שקיבלתי לפני שבועיים?

דלפ: קורנפלקס עם חלב שהילדים השאירו בקערית במטבח ועבר שינוי מצב צבירה למן עיסה: הוא אחד הדברים הטעימים ביותר שיש לכדור הזה להציע. אל תשאלו איך אני יודעת.

חורף. העונה הקסומה הזו של צבעי שלכת, ריח של גשם, מרקים מהבילים, התכרבלות מפנקת, וחוסר חשק לחיות

הוצאתי עכשיו את ה3.90 ש"ח הכי משתלמים ever * * רינגטון של שיר הנושא של סלואו הורסז. עכשיו כל פעם שמתקשרים אליי עולה לי חיוך דבילי על הפנים

אתם ערים בגלל תהפוכות פוליטיות אני ערה כי השיער שלי עדיין לא התייבש אנחנו לא אותו דבר

נצחוני בניי

סידור רנדומלי ותמים של אותיות?

בגדול, טעם של קרטון

לא יכולה לתאר כמה מצער אותי שפסטיבל הפסנתר עבר לאילת השנה. לא יודעת מי אחראי לזה, אבל אני לא אוהבת אותך.

כלים שאותי משמחים

הדרך היחידה שאני מכירה להעביר את הדיכאון של אחרי צהריים בחורף. מתי כבר קיץ?

מדמיינת את האיש הקטן שיושב בתוך אפל מיוזיק: שוב זאתי בדיכאון? תן לה, תן לה עוד גבריאל בלחסן