לאאאא! זה לא יאמן, בפעם השלישית number 2 והפעם אני תפסתי את זה. מסתכלת על כל הרוחצים ויודעת שבעוד רגע הולכים להוציא את כולם. נראה לי שרשמית מגיע לי לפצות את עצמי בנופש נוסף 😭

הערב האחרון לנופש הבטן גב שלי. אז בריכות נסגרו לא מעט, הילדים שלי הטביעו אותי מעט והיה מעט מידי זמן בטן גב. אבל היה לי שבוע וואו, שבוע בו זכיתי להביט בעיניים מאוהבות בילדי, בו נהנתי ממקום מפנק ואוכל מעולה שגרם לי להתחרות בהריוניות הפיד. מסכמת לי את החוויה במרפסת עם חיוך על פני.

יהיה מוגזם אם למרות שנפשתי ונהנתי אני מוצאת עצמי מצייצת תלונה על כך שאני שונאת כל רגע בהמראות ונחיתות?

החלק הגרוע בגב תפוס הוא לא הכאבים הנוראיים, אלא איבוד יכולותיי המופלאות בהתגנבות לארון הממתקים מבלי שילדי ישימו לב. עכשיו בכל פעם אני צריכה להחליט אם לאפשר לילדי לאכול יותר ממתקים בשם השיוויון, או לוותר על ממתקים בעצמי. בא לי לבכות, אבל זה כואב בגב

מקשיבה ונזכרת ברגע ההוא שבמבט נשימתי נעתקה ונחקקה בי התחושה בה עפתי כל כך גבוה. אז כל כך כיף ועם זאת עצוב להזכר ולדעת כמה בא לי להתעורר כל בוקר לתחושה הזו. דבר שכנראה כבר לא יקרה. מרגישה שוויתרתי על האישה שבי, השארתי רק אמא. איך מוותרים על חלק מהותי שכזה? open.spotify.com/track/0mJJZA2G…

הילדים ואני החלטנו לפנק עצמנו ביום ספא, אז מסיכת פנים זה כיף ונחמד, אך ההיילייט של האירוע הוא לראות את הפנים המבוהלות של הבעל שנכנס לחדר ורואה שמשפחתו הפכה למומיות השוכבות בחוסר תזוזה על המיטה. נסו את זה, It's priceless 😂

סרטן- המחלה הזו ששיחקה איתי מחבואים. מעולם לא הרגשתי מובסת, מעולם לא הרגשתי שאני מתעייפת, תמיד היה בי את הכוח להלחם, לנצח ולעודד את משפחתי שהכל בסדר. כשזו אני- אני חזקה. כשהוא בוחר לעבור להורה, פתאום הכוח כולו נעלם, הפחד משתלט והמשחק הזה הופך לאכזרי, מעדיפה שיחזור למחבואים איתי.

אני מאלו שטוענים שהAi גורם לכהות מחשבתית, אין צורך להתאמץ ובכך אנו מאבדים את יכולות הניתוח שלנו. לכן אני בוחרת להמעיט את השימוש. סקרן אותי לדעת מה הAi יודע עלי וביקשתי ממנו ליצור את הבובה שלי ולהתאים לה אביזרים וצבעים כפי שהוא רואה אותי. וואו, יש מצב שאני משתמשת בו יותר משחשבתי.

אוף, אני כל כך שונאת להזמין את החברים של הבן שלי! אם אני לא מזמינה אותם יש לי ייסורי מצפון שאני מנתקת אותו חברתית, אם אני מזמינה אותם אני חווה הרס טוטאלי של הבית מול עיני. אין לי סבלנות לזה, אני בסיוט!

אם הרופא התקשר לומר שתוצאות הביופסיה הגיעו ושנגיע לשיחה. זה לא טוב, נכון? בהרגשה כבר כל כך ברור לי מה הולך להאמר ועדיין אני מנסה לתרץ לעצמי שאולי גם תשובה שלילית הוא מעדיף לומר פנים אל פנים

״הביופסיה תקינה אך צריך עוד ניתוח״. לא יודעת אם לצחוק או לבכות מהמשפט. הוא מעודד יותר ממה שחשבתי שאשמע, אז בוחרת לנשום

נראה לי שלסיום השבוע המוטרף שעבר לגמרי מגיע לי סופ״ש צמוד לים. אם סוף סוף חזרתי לנשום, אז שיהיה עם המון אוויר מלווה בנוף

בשיטוטיי ברחבי הבריכה אני מוצאת עצמי בוהה ונמסה מהמתיקות הנוטפת ממיליון התינוקות המתוקים עם בגדי הים הקטנטנים האלה. נראה לי שאווירת הים והבריכה משפיעים עלי לרעה, אני צריכה לכפכף את עצמי ולהזכיר לעצמי שאני לא רוצה!

בדיוק מה שהייתי צריכה, גם אם זה אומר מידי פעם להתגנב לבדי למרפסת לזמן של שקט, של לעצום את העיניים, להרגיש את הרוח ולקחת נשימה עמוקה בניחוחות ים. אין מרגיע מזה. החיוך חזר ואיתו השלווה

חשקה נפשי במדפסת תלת מימד. זה היה נראה לי צעצוע מגניב ושימושי. אז קניתי, הרכבתי בהתרגשות רבה, חקרתי קצת את התוכנה והתחלתי להדפיס. מה הדפסתי? חלקים למדפסת תלת מימד! מזל שקניתי אותה, אם לא, לא היה לי למה להדפיס חלקים…

הרגע הזה בו עיני פוגשות בפררו רושר, it's a doom situation. מישהו רוצה לפני שנגמר?

כשאחת למיליון שנה קורה שאני עצבנית, אני לא רוצה להיות רגשנית. כשאני עצבנית אני רוצה להיות עצבנית! אז למה אני לא יכולה לשלוט על התפרצות הבכי המיותרת הזו כשאני מגיעה לרף עצבים מסוים? עכשיו אני עצבנית על עצמי! אוף, מתסכל…

יום עבודה קשוח וארוך במיוחד, כל כך מתבאסת מהסיטואציה. לא אוהבת את המחשבה שסיימתי את היום וכל שנותר הוא ללכת לישון כדי לקום בבוקר וללכת שוב לעבודה. חייבת את הזמן לילדים, לעצמי, אלו הדברים החשובים…

יום פינוק מתחיל מ ע כ ש י ו! כמה כיף שהוא הולך להיות אפילו מתוק מזה…

שנה עברה, מאז היום בו הרגשתי שאני חייבת שינוי, היום בו החלטתי שאני הופכת לאמיצה ומתחילה לשנות כל חלק בחיים בו אני לא שלמה איתו. שנה בה עברתי תהליכים המתאימים לשנים. שנה בה הטוויטר לקח חלק בו העזתי לעשות צעדים ראשונים קטנים שהובילו בחיי לצעדים גדולים ומשמעותיים. #יום_השנה_שלי_ב-X