The raid on UNRWA schools in East Jerusalem is another violent escalation in Israel’s war on Palestinian existence. Storming classrooms, detaining staff, and terrifying hundreds of children is not law enforcement—it’s a colonial attack on the right to learn and to live.

משטר שרואה בעיתונות איום, ובמצלמה אויב. שלוש שנים עברו מאז רצח שירין אבו עאקלה — עיתונאית מוערכת, קול צלול של אמת, שנורתה בדם קר כי העזה לחשוף את מה שמנסים להסתיר. זה לא היה מחדל — זה היה פשע מכוון. מאז תחילת המלחמה על עזה, הפשע רק החריף: יותר מ־213 עיתונאים ועיתונאיות נהרגו,

תחת שלטון כיבוש, כל רישום “חוקי” הוא אמצעי לנישול, וכל טאבו הוא מסמך שמוחק זכויות. כך בדיוק מתבצע סיפוח. haaretz.co.il/news/politics/…

שחרור עידן היום מוכיח שוב: כל חטוף יכול היה כבר להיות בבית, והטבח בעזה היה יכול להיפסק — לו הייתה כאן ממשלה שרוצה חיים, לא מלחמה. המכשול המרכזי לעסקה הוא נתניהו: מקריב את כולם ונאחז במלחמה כדי לשרוד פוליטית. בוושינגטון כבר הבינו את זה

שר החינוך ושר האוצר מאיימים לשלול תקציבים מאוניברסיטת תל אביב ומהאוניברסיטה העברית — לא בגלל עבירה על החוק, אלא כי התקיימו בהן אירועים שלא מצאו חן בעיניהם. לא אלימות, לא הסתה — רק סטודנטים וסטודנטיות שהעזו להשמיע נרטיב אחר . מחזקת את החברות והחברים בתאי חד״ש סטודנטים ובשאר התאים

יזמתי את הדיון היום בוועדת העבודה והרווחה כי יש קו אדום שלא חוצים: הפרטת העבודה הסוציאלית. עובדות סוציאליות הן לא עובדות קבלן. אי אפשר לטפל בקהילות מוחלשות עם תעסוקה גמישה וידיים חיצוניות. זה מסוכן, לא מוסרי — וכשל חברתי. המדינה צריכה לקחת אחריות — ואנחנו לא נוותר.

מול ניסיונות ההשתקה והרדיפה הפוליטית — הגעתי היום יחד עם חבריי, חברי הכנסת Ofer Cassif עופר כסיף عوفر كسيف يوسف العطاونة| יוסף עטאונה | Yousef Atawna , ומזכ״ל המפלגה עאדל עאמר לאוניברסיטת תל אביב, להשתתף באירועי ציון יום הנכבה שמובילים מדי שנה הסטודנטיות והסטודנטים בתא חד״ש. בעיצומה של מלחמת השמדה וטיהור אתני — על עזה, הגדה, וכל

Smotrich is openly talking about the total destruction of Gaza, and says that the meager humanitarian aid authorised by the government is a necessary step toward the ethnic cleansing of the strip. Smotrich is articulating clearly what Netanyahu’s policy is. This is not about

זו ממשלת סמוטריץ׳. המטרה: למחוק את עזה, לדחוק את הפלסטינים לגלות, ולמסמר את הכיבוש. הוא אומר את זה בגלוי — והממשלה כולה מהנהנת. זו לא מלחמה. זו תוכנית הכרעה, שלב אחרי שלב, הרג אחרי הרג. והאופוזיציה? לא מציעה חלופה — רק ריצה עיוורת ימינה. אנחנו לא נשתוק. לא נפחד. לא ניכנע. נמשיך

69 הרוגים בתאונות עבודה ב-2024 למרות הירידה בפעילות במשק. ועדת העבודה חשפה לראשונה בדיון שיזמתי וניהלתי: תקציב מינהל הבטיחות קוצץ ב-40%, גיוס מפקחים צנח ב-87%, ושעות הפיקוח ירדו ב-29%. משרד הפנים מעכב בכוונה הסדרה של אחריות הרשויות. הוועדה דרשה מהמשרדים לפעול לאלתר, להחזיר את

29 ילדים וקשישים מתו מרעב בימים האחרונים בעזה. לא במקרה — תחת מדיניות סגר ישראלית מחושבת. בין הפצצות, פליטות ומחלות — הרעב הוא שהכריע אותם. זו לא קריסה — זו שיטה. מצור, רעב, הדחקה. כשהמדינה בוחרת להרעיב והציבור בוחר לא לראות — גם השתיקה היא פשע

ד"ר אלאא נג׳אר, רופאת ילדים בבית החולים אל-נאסר בח'אן יונס, ניסתה להציל ילדים פצועים מהפצצה של הצבא הישראלי – ואז גילתה שהגופות השרופות וחלקי הגופות הם של תשעת ילדיה שנותרו בבית עם בן זוגה, רופא גם הוא. איך מתמודדים עם פשע ואסון כאלה? החיילים שהפילו את הפצצה וריסקו את ליבה של

בהפגנה באום אל-פחם — קריאה צודקת לעצור את המלחמה — המשטרה באה לדכא. פיזור אלים, תקיפת מפגינים, עיכובים. המשטרה בהיסטריה: לא מסוגלים לשאת את הקריאה לעצור את מלחמת ההשמדה. הדגל הפלסטיני מוציא אותם מדעתם. המטרה ברורה — להפחיד ולהשתיק. לא תצליחו.

באמצע הלילה — קול שריקה, וברגע אחד בית הספר פאחמי אל-ג׳רג׳אווי הפך לתנור מוות. בתוך הלהבות — ילדה אחת רצה, מנסה לברוח. התמונה שלה לא תצא מהראש. היא בטוח הריחה עור שרוף, ראתה גופות חרוכות — חברים שערב קודם שיחקו איתה, ואינם עוד. אולי הצליחה להימלט מהאש. אבל מהריח, מהצרחות, מהמראות

אף רוצח ילד הוא לא גיבור, ולא צדיק. ומי שמהללת רוצחי תינוקות, וקוראת להם “צדיקים מעונים” הפכה היום לסגנית יו״ר הכנסת.

כבר הוכרע בבית המשפט שאם תרצו היא תנועה בעלת סממנים פשיסטים - וזה הוכרע בזכות עמדות כמו זו, שמעודדת טיהור אתני של עזה וחוגגים את הנכבה של 48. כשאנחנו אומרים שישראל מידרדרת לפשיזם לזה אנחנו מתכוונים - הנורמליזציה של קריאות לנכבה שניה.

הרצח הוא רק קצה הקרחון — ומתחתיו קבורה מדיניות ממשלתית מכוונת, שרוצה להשאיר אותנו מתבוססים בדמנו. 97 אזרחים ערבים נרצחו מאז תחילת השנה. היום, בדיון שיזמתי בוועדת ביטחון לאומי, דרשתי תשובות אמיתיות: לא עוד ספירת גופות — אלא שינוי מדיניות, הכרה בעוול הממסדי, לקיחת אחריות, ודיוני

בדיון שיזמתי בוועדת חוקה על בתי המשפט הקהילתיים, הדגשתי שהמודל הזה מוכיח שאפשר אחרת — לא עוד החמרת ענישה, אלא ליווי, שיקום והזדמנות אמיתית לחיים בתוך החברה. אבל צדק מתקן חייב להיות גם צדק שוויוני — לא רק למי שנוח למערכת לטפל בו, ולא רק איפה שקל לאייש תקנים.

לילה מחריד בכפר קאסם, שני צעירים נורו למוות מחוץ למסעדה לעיני עשרות משפחות וילדים. 100 נרצחים בחברה הערבית מאז תחילת השנה, 10 מהם בשבוע האחרון בלבד. ומה יש למשטרה לומר? "המפכ"ל שם את הנושא בראש סדר העדיפויות". אז מישהו צריך לומר למפכ"ל שמספר הנרצחים ממשיך לטפס, שהפשיעה מסלימה,

כמה גאווה הרגשתי לראות את מי שעמדו באומץ מול ההסתה, מול הפחד, מול ניסיונות ההשתקה – ויצאו לרחוב. גאה ברבות וברבים שלקחו חלק, וגאה במיוחד בשותפות ובשותפים היהודים למאבק – שבוחרים לא לשתוק. זו לא רק הפגנה – זו אמירה. לפלסטינים בעזה ובגדה: אנחנו אתכם. לשלטון ולימין הגזעני: לא תפחידו