הוא במילואים>> מנהלת לבד את הבית, הילדים איתי בוקר צהריים ערב, כל הזמן עם הלשון בחוץ בעבודה, משחקת קאץ׳ אפ. חוזר לקצת>>קמה מוקדם לתלאביב, טוחנת שעות של עבודה כדי להשלים, אמא נעלמת לא קיימת. בשני המקרים>> מסיימת גמורה. הכל קיצוני. היום 65 יום שהם תשעה שבועות ושני ימים למילואים

כאחת שנושאת ברחמי הריון וחיים לאורך המלחמה הארורה הזאת, תחושת הניגודיות בין חיים ואור אל מול חורבן וחושך היא לפעמים בלתי נתפסת. הערב היא בלתי נסבלת. צריך לקרוע שערי שמים בתפילה. היום 66 יום שהם תשעה שבועות ושלושה ימים למילואים

תמיד יש את הנפילת מתח של אחרי. פיזי ורגשי. הפעם הוא חטף וירוס. ומיד נזכרתי שביומן עבודה שלי סימנתי שהוא במילואים עד סוף מאי, כלמידה מהסבב הקודם: אז מה אם הוא בבית? זה לא באמת מאחורינו עד שבועיים אחרי (במקרה הטוב). היום 69 יום שהם תשעה שבועות ושישה ימים למילואים.