המחאה הולכת לפעמים למקומות שאני מתנגד להם מאד, וגורמים לדעתי נזק רב. אבל לקיחת האחריות על ידי אלפי תורמים (גם אם בסגנון המודעה יש מקום לשיפורים), מחממת את הלב ומעניקה תקווה לעתיד טוב יותר.

ההוצאה לאור שלחה את 'אם כבר באנו לכאן' למגוון אנשי ספר ודמויות ציבוריות. חשוב לי מאד לשמוע מה יאמרו. ויכול להיות שזה גם יסייע במכירות. אבל התגובות הכי טובות, אלו שמרעידות משהו בלב, נראות בדיוק כך:

על העיצוב הגרפי כבר ראיתי שהעירו, אבל חשוב לי לציין גם שאויבינו הפלישתים, או הפלסטינאים (שורש המילים זהה), הם אכן אויביו של הקדוש ברוך הוא, ושניצחון על האכזריות והרשעה שלהם הוא רכיב חיוני מתהליך השיבה של מלכות ישראל.

לפחות נפלתי על סוללה עם טעם טוב

Tomer Persico אתה מתייחס אליי כמו איזה תינוק שנשבה, אבל השאלה היא לא עלי. השאלה היא מה הופך את המילים ״אויבי הקב״ה״ לאיזה תמרור אדום. ברור שהם אויבי הקב״ה. הם אויב של כל מה שקשור לרחמים ואנושיות וצדק. זה לא קשור בשום צורה למחויבות שלנו להילחם באויב הזה תוך שמירה על מוסריות וחוקי המלחמה.

קשה לתאר את ההתפתלויות שכתבו הפוסקים החרדים כדי להצדיק את המנהג הרווח בקהילותיהם, שפוטר נשים לחלוטין מן הזימון. הדור

הוא באמת נראה בחור נחמד. אבל הפותחנים הללו גרועים במידה שקשה לתאר. הם היו הסיוט שלנו בימי הטירונות. "אתה יודע," אמרתי, "הפותחנים שהזכרת קודם, אפשר היה אולי להכניס בהם כמה שיפורים". makorrishon.co.il/opinions/artic…

המודעה של ׳ידיעות׳ שמתפרסמת ב׳הדור׳ הכתירה את ׳אם כבר באנו לכאן׳ כספר הנוער של השנה ואני לא מצליח לחשוב על שני גורמים אובייקטיביים יותר לקבל את ההחלטה הזאת

יכולתי להבין כשצה״ל נתן למילואימניקים שובר לחופשה או לסדנה זוגית. זה היה פתח לאינספור עקיפות ועקיצות, אבל סביר שאכן גרם לאנשים להשקיע בעצמם. רק שלשובר החדש יש אלפי אפשרויות מימוש, מאגרת רישיון עד ציוד גינון, ולא ברור לי מה הערך המוסף בכל כאב הראש. אם יש לכם - תנו להם כסף.

לצורך הדילמה נניח כמובן שאי אפשר לקרוא לגוי או לבצע את המלאכות ב'שינוי'. כמו שבדילמה של היינץ אי אפשר לרפא את המחלה בתרופות הומיאופתיות. יש לך רק שתי אפשרויות: לעשות מלאכות-דאורייתא בשבת או להשאיר את הילדה עם הצלקת. הדור

יש מי שמלינים על חיילי המילואים שעובדים במקביל לשירות ומקבלים שכר כפול. וכשאני יושב במפי"ק אחרי לילה עמוס-ירי ומנסה להחזיק ראש כדי לעמוד בדדליין לעיתון, אני רוצה לומר להם: שוטים שבעולם, אנחנו גם עובדים כפול.

דעה: היחס לשיחות הספאם של התרמות ומכירות חייב להשתנות בסיטואציה שבה מאות אלפי אנשים משאירים את הנייד על רועש 24/7 ועונים למספר לא-מוכר גם מתוך שינה או באמצע פגישה כי אולי זה משהו מהצבא.

איני יודע כמה מן הנוכחים זכו להכיר את הרב דימנטמן, אבל תיכנסו לערוץ 7 ותקראו סיפור יפה: inn.co.il/news/678802 ותודה ל דביר עמר

אם מישהו רוצה לבצע בי הונאת פישינג מתוחכמת הוא לא צריך לשלוח הודעות על נסיך ניגרי גוסס שמבקש לרשום על שמי את רכושו. כל שעליו לעשות זה לפרסם באחת הקבוצות הרלבנטיות "לסוללה בעוטף עזה יש חוסר בסמפי"ק", ולחכות. הוא לא יצטרך לחכות הרבה. אני אגיע: makorrishon.co.il/opinions/artic…

כמו שיש שלט עם כיתוב "זהירות: תינוק באוטו", הייתי רוצה שיהיו שלטים עם הכיתוב "זהירות: ילד בעזה". אפשר גם "זהירות: אח עם פוסט-טראומה" או "זהירות: בעל בלבנון". אנחנו צריכים לחזור עכשיו למצב הרבה יותר רגיש, בדרכים וברחובות וברשתות. כולנו נושאים שלט על גבנו שאומר "זהירות: עם במלחמה".

האינטואיציה המוסרית המודרנית לא מסוגלת לקבל מצב שבו אדם רואה ילד נכרי לכוד תחת הריסות בניין, ומשאיר אותו לגווע רק משום שנכנסה שבת. ובפועל, אין תרחיש שרב נורמלי יורה בו לשמור את השבת במחיר חיי הגוי. אבל ההנמקה ההלכתית הרשמית של הפסיקה לא תהיה שגם חיים של גוי הם חשובים. הדור

על כתיבה ועל דיסני, על אבא שלי ועלי. בעלון הדור הוציאו ממני ראיון אינטימי שהפתיע גם אותי לרגל הספר החדש שאתם עוד יכולים להספיק לרכוש לעצמכם או לילדיכם לפני ראש השנה:

זו הבחנה חשובה של עידן, גם כקריאת כיוון לשיח ציבורי פרודוקטיבי: אף אחד לא ביקש שתעדנו את הביקורת. אבל נסו לדייק אותה.

משתף בבית שאני מתלבט מה לעשות כי הגיעו שתי בקשות משתי סוללות שונות שעולות עכשיו לקו וחסר להן סמפי"ק. אשתי והבת שלי: מה הבעיה? לא אמרת שעושים שבוע-שבוע?

ייקראו הכיתובים קורעי הלב שעל גבי המצבות. ייקראו ההספדים של אבות ובנות זוג ואמהות. ייקראו מכתבים אחרונים, ספוגים בתום, שנפתחים במילים "אם אתם קוראים". על דין וזיכרון בטור במקור ראשון: makorrishon.co.il/opinions/artic…